אתמול בלילה הופיעה כתבה ארוכה כנה ומנומקת על שירות נוראי של אינגה מהר ציון 38.
יצאתי להגנתה כאישה (הסכמתי לגמרה עם הביקורת) ומעכשיו אין סיבה לשמור את שמה של א. בסוד.
אינגה הוציא אותי מדיכאון וסוללה דרך לקשרים עמוקים עם זונות אחרות. היינו מאושרים. בניגוד לשלי ואחרות היקרות לי, לא סבלתי בכלל מזה שאינגה זונה. משלי תמיד יצאתי עם נשיכת שפתיים, מאינגה יצאתי כמו בריקוד. יום אחד מרחמנות נכנסתי עם אחרת ומאז אינגה שונאת אותי.
אני "בגדתי" בה. למה היא ותרה על השמחה, חגיגה, היחסים שלנו, אל רגשות, חברות, סקס אדיר (היא הייתה גומרת איתי המון – תגחכו כמה שאתם רוצים אל נאיביות שלי)? כי בגדתי בה. 3 פעמים באתי להתנצל היא רצה ממני כמו ממפלצת.
למה 20 גברים כול יום – זה רק עבודה וזיון סתמי ועוד מרחמנות – זה בגידה. למה סירבה אפילו לתת להסביר את עצמי? כי הרגישה נבגדת. לא ידעתי שאני אפגוש את שלי שכול סקס אדיר (לא הפרום הנהדר הזה) יתגמד מול זכות לנשק לה ברכיים, אבל ידעתי שאינגה מפסידה המון. לא תיארתי אבל כמה המון. לא אפרט מה אני יודע. זאת אישה אחרת. לא מתקתקת כמו שכותבים- מתריסה שהיא רק עובדת. הלב שלה חיי, היא ביחסים מאוד חמים עם ידיד שלי, אדם מצוין אבל היא שבורה. לו נשארה איתי – הייתה או מעבר לזנות, או אותה אינגה עליזה שעשרות גברים מאושרים עומדים בתור אליה.
רגש בגידה הוא טיפשי. אפשר לבגוד באימון, לא בנאמנות פיזית ואפילו רגשית. אין דברים כאלה. .
גם אני הייתי כזה. התגברתי לקראת זיקנה.
לאדם במשך חיים יש גם אהבות חדשות ובטח דחפים שאי אפשר לספק מאדם אחת. זה טבעי. המצב של היום שחיים שנים ביחד שגבר לא רוצה להתחייב כלכלית, לא רוצה אחראיות אל ילדים ובסוף עובר לאישה אחרת – נראה לי נוראי לעומת מצב משפחה נורמטיבית עם רומנים או זיונים בצד.
