תשמעו סיפור-
מזה מספר ימים אני מנסה לקבוע עם הצדיקה מדיזינגוף - ותודה לצעיר לנצח ולליאור 10 על הטלפון
הבעייה שהגברת לא פנויה , וכשעונה אומרת - תתקשר עוד שעה....
.מאחר ואני כבר נמצא באיזור....אני אוטומטית ממשיך עוד 5 דקות הליכה לכיוון הים , קצת בריזה ,קפה בחוף מכניסים טוב לאוירה....
חמישי שעבר אני מתקשר לגברת - עונה כרגיל תתקשר עוד שעה ....ואני בדרכי לים.....בתור לקפה נתקל בגברת כבת 50 שופך עליהה את הקפה....ומתנצל עמוקות.
מפה לשם התחלנו לדבר באנגלית רצוצה שלי ....מול הרוסית 5 יחידות שלה.....
הגברת התלוננה על החם....מה שהזכיר לי את שירו המפורסם של פאר טסי ....והתחלתי לצחוק.....
כששאלה למה אני צוחק - הסברתי באריכות .....למרות שלא היה צריך :-)
מפה לשם מצאנו את עצמנו בדרך למלונית מול הסנטר , כאשר הצטרפתי לרשימת משפחת "כהן" העניפה שרשומים כאורחי המלון.
(למרות שאני מה כפת לי אני גרוש)
קצת קגלביץ לחימום האוירה מצידה , והרבה קפה שחור מצידי לשמירת העירנות.....
אפשר לכל הצדדים לבדוק את מבוכי גופה של האשה....כל החורים בכל הפוזות ......4 שעות של בדיקת כל תנוחה שעולה על הדעת- דוגימסיונרית, הפוך גוטה הפוך, במרעום , בשסתום, ובמה שבא ליד......תרתי משמע.
חזרנו עייפים אך מרוצים (מוישה והאורנג'דה)
בקיצור
הרגשתי כמו שאול שהלך לחפש את פיסקה מדיזינגוף , ומצא את פיסקה ממוסקבה......