אהבתי 
ועוד למרות השדיים, אז תעריכי 
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
422מעריכה. אבל בכל זאת, נראה לך הגיוני לקרוא לשדיים דגדגן ופות בלשון זכר? אני מצטערת, לי זה מפריע בלשון.
תודה לך ג'ינג'ית יקירה על עבודת ההגהה בטקסט האחרון. סוף סוף הפסיקים והנקודות שלי נמצאים במקומם התיקני.
ההמשך בקרוב...
קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
423מה לכן כי תלינו, הרי אומרים
אורגזמה נפלאה
גמירה חזקה
השפרצה מתפרצת
אביונה רטובה
וכמובן שפיכה מוקדמת.
לא רק שהכל בלשון נקבה אצלכן (וגם אצל לקסר) זה אפילו ברבים
נ.ב. (גם) בגלל זי עני מט אל איב...
משה מינייס
מי שחי על הקצה תופס פחות מקום
מי שחי על הקצה תופס פחות מקום
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
425אוי הריאות!! – או – דיווח מהבייבי דולס
הערב שלנו התחיל בביתה של רותי, על כמה כוסות יין, חצי יבש כמובן, אחרת רותי לא שותה. אחרי שתי כוסות הראש התחיל להסתובב לשתינו וכך הגענו למסקנה שבקושי אכלנו היום על כן שמנו פעמינו אל מסעדה רומנית בשם "חיים נלו", שהיתה זכורה לנו לטובה.
מה חשבתם? שמייד אקפוץ לישבנים שובבים ושדיים זקורים יותר או פחות? לא ולא! יהיה פה משחק מקדים ארוך, בדיוק כמו שאני אוהבת, ואולי גם קצת חיבוקים אחר כך, רק אל תירדמו לי.
הגענו טופפות על נעלי עקב גבוהות מידי, שגורמות לכאב גב אוטומטי, קיצור שרירי הגאסטרו קנמיוס ואופציה מאוד מוחשית של ניפוץ הגולגולת במקרה של מעידה. בכלל, מי שהמציא את נעלי העקב בטוחני כי היה שונא נשים מובהק. שתינו לבושות בשמלות סטייל מרלין מונרו ב"חטא על סף ביתך" מעל פתח האוורור של הרכבת התחתית. אני בשחור, היא באדום.
בקיצור way over dressed בשביל מסעדה רומנית. למנות הפתיחה הזמנו סלט איקרה שלא איכזב, וכבד קצוץ שנשלח מייד חזרה למטבח מטעמים לא בליעים ובמקומו הגיע סלט חצילים שקשה להרוס. ברקע מתרחשת לה טברנה רומנית משעשעת, זמר רומני שמסלסל שירים מוכרים באנגלית, אבל מה, כמעט אף מילה לא תאמה לטקסט המקורי של אלביס או סינטרה, כמה נשים רומניות דשנות שמפזזות בעליזות תוך כדי פזילה שלא משתמעת לשתי פנים לכיוון הזמר השרמנטי, ומלצרים טובי לב ששירתו אותנו בנדיבות בלקנית חמה. למנות עיקריות בחרנו בפלפלים ממולאים ופילה בקר, היה לעיס וחביב, אבל בואו נאמר שיש רק שתי מנות שלדעתי שווה לחזור למענן, האיקרה והפפנאש. מי שלא טעם פפנאש מה הוא, שירוץ מהר. הפפנאש הוא קינוח רומני מטריף, סופגנייה מתוקה ששוחה ברוטב דובדבנים ושמנת, מסוג המאכלים שכל ביס מהם גורם לך להרגיש שאתה עולה בקצב של קילו לשנייה, מסוג המאכלים שהבנות שיתוארו בהמשך כנראה לא אוכלות. או אוכלות ומקיאות. או בעלות מערך גנטי המעורר את הדחף לחנוק אותן.
הלו!! מה זה פה? ביקורת מסעדות? באת לזיין או לזיין לנו את השכל? אז לזיין לא, אבל לשטוף את העיניים בהחלט. תיכף.
על הפפנאש ויתרנו ויצאנו בעצילות (אצילות + עצלתיים) את הטברנה, נפרדות בבלקניות יתרה, שדבקה בנו במהלך הסעודה, מאוכלוסיית היושבים במקום. בחוץ, כאשר מכים בנו אוויר הים המלחלח מצד אחד וסרחונה של תל אביב מצד שני, עלה בעקבינו רעיון גאוני, למה שלא נצעד למועדון הבייבי דולס, הנמצא בקרבת מקום, וזאת לאחר שכמה לילות קודם ביקרה רותי במועדון חשפנות אחר, בפעם הראשונה בחייה, לכן, לשם השוואה אנתרופולוגית גרידא החלטנו לבדוק את המקום. התחלנו בטפיפה עצלה שעד מהרה הפכה לדידוי ברווזי על העקבים שמתעקשים להיתקע בתוך כל חור אפשרי במדרכות של דרום ת"א.
בהגיענו להיכל העירום אייש את הכניסה צבא של שמונה מאבטחים בעלי מסת שריר מעוררת יראה – אחד מהם שאל אותנו האם ברור לנו לאיזה מועדון אנחנו מנסות להיכנס, אחד אחר גילה לנו את תעריף הכניסה האסטרונומי – מייד הרמתי טלפון למכר מקושר שהכניס אותנו בחינם + משקה ראשון ע"ח הברון.
נכנסנו אל המועדון, לפתע קם על רגליו קהל של עשרות גברברים חרמנים והחל מוחא לנו כפיים. עמדנו בהשתאות מנסות להבין מי נגד מה ולפני שהצלחנו להתאפס כבר אספו אותנו על הידיים כמה חברה חמודים עם שיער זקור מג'ל והרימו אותנו אל הבמה המרכזית. מוסיקה מחרישה פועמת בחלל הגדול ואנחנו נכנסות לעניין כמהופנטות, רותי מתחילה להתפתל בחושניות ואני נסחפת אחריה ועושה במוט החישפון מעשים מגונים, הקהל המשולהב משרבב את לשונו אלינו, שד אחד גדול ולא שלי משתחרר מקווי מתאר השמלה האדומה, אני מתקרבת לחפון אותו, אבל שובל השמלה השחורה שלי נתפס בזיז כלשהו על במת המופעים והשמלה נקרעת ממני...
אז זהו שלא... אף אחד לא נעמד לקראתנו ואם מישהו הסתכל לכיוון שלנו היה זה בגלל השדיים של רותי או כדי לבדוק האם אנחנו לסביות. אני לפחות הרגשתי כמו ברווזון מכוער בשלולית. המועדון שנגלה לעינינו, ממש לאט כי היה חשוך ומלא עשן, מפואר ואלגנטי, ספות עור חומות שנראו שחורות או ההיפך, בעלות גב גבוה במיוחד כדי לתחום אזורי ישיבה לאזורים אינטימיים מספיק כדי שתרגיש לבד כאשר מישהי מתחככת בך, נברשות סמי עתיקות, מסכי ענק, במה מרכזית בעלת שלושה עמודי חישפון, בר גדול עם סטולים לבנים ונוחים שלידו במת מופעים קטנה יותר בה עמוד חישפון יחיד, מועדון נקי ומדוקדק בטוב טעם אמיתי, מעט דברים שלילים יש לי לומר על המקום:
הראשון, צריך היה לתלות שלט בכניסה האומר "הכניסה לאסטמתיים מסוכנת"! כנראה שהבחור האחראי על מכונת העשן מסוחרר מכמות הטוסיקים החשופים או שהוא סתם שוכב שיכור באיזו פינה, בכל מקרה, המועדון נראה כמו אוהל עישון אינדיאני, אבל מה, העשן הכבד לא גורם לנוכחים לעשן פחות וכך נוצרת חגיגת אביכות המערפלת קודם כל את חוש הראייה, אפילו לי, כחובבת בגמילה של סיגרים, היה קשה לנשום.
השני, יש לפטר לאלתר את אחראי התאורה. לפחות במכה התשיעית במצרים היה ליהודים אור בבית, מה עבר לו בדיוק בראש כאשר החליט שהתאורה המרכזית תהיה אולטרה סגולה והתאורה המשנית תהיה רכה כמו בבית של חולה מיגרנה? אפילו תוך כדי מופע על הבמה המרכזית אין איזו אלומת אור משמעותית לרפואה. נכון, הרעיון משרה אווירה יותר ארוטית אבל אם אני לא רואה פיטמה ממרחק של שלושה מטר אז משהו פה לא עובד. בוא לא נשכח שהעיניים שלנו כבר מצומצמות מענני העשן, אז עוד הוא בא להקשות עלינו כדי שננחש לבד מה היא פיטמה ואיפה הפופיק.
זהו. הערב מתחיל, צורח התקליטן, אני לוגמת ברצינות מהוודקה, רותי לוקחת שאיפה עמוקה ממשאף הוונטולין, אנחנו מוכנות. מסתבר שכך גם החשפניות. התקליטן מזהיר אותנו משלושים הפצצות שבאמתחתם העומדות להתפזר במועדון הגדול, אנחנו נזהרות ומתמתחות בציפייה לבאות. אחת אחת הן עולות אל הבמה המרכזית, בלבוש מינימאלי, ממש סגפניות. חשמל באוויר, גופות צעירים ומתוחים ממלאים את הבמה, פה ושם מעט צלוליטיס, אבל זניח ממש, יש משהו נורא עוצמתי ב-15 עד 18 בנות חצי עירומות על במה אחת – איך הוא הגיע לספירה של 30 בנות נסתר ממני. קשה לראות את הפנים שלהן, מאיפה שאני יושבת חלקן נראות ילדות וחלקן שמחות על התאורה המטשטשת. כל בחורה בתנוחה מאדונית אחרת. כמה יפה הוא גוף האשה, על כל צורותיו, גדליו וכתליו, במיוחד באור הסגול ועוד יותר כאשר הוא בא ברבים, על במה, בחשכת תל אביב, אבל מה נסגר עם כל העשן פה? אני מוחה דמעה מתוך העין שמתחילה לצרוב, רותי שואפת מהוונטולין ומדליקה סיגריה.
האיילות מדלגות בחן מהבמה כאשר התקליטן המסוקס קורא בשמן הפיקטיבי של כל אחת בצירוף שמות תואר אינפורמטיביים "ועכשיו יורדת מהבמה סלסט הקופצנית שלנו, מייד אחריה סטאר, האטרקציה המרגשת החדשה במועדון..." וכך זה ממשיך 15 עד 18 פעם, איפה שלושים בנות אח שלנו? אתה מחביא לנו אותן? יש עוגה שהשאר קופצות מתוכה מתישהו? מה שבטוח, המשפט "זהו המועדון המפואר ביותר בכל המזרח התיכון" חזר על עצמו מאות פעמים, מעניין שאותו המשפט הפציע גם במועדון חשפנות אחר כמה ימים קודם לכן, אולי שיחליטו? או שיבקרו קודם בלבנון, סעודיה ורבת עמון לפני שיקבעו בכזו החלטיות. וואלק שורפות לי כבר הריאות, על וונטה שמעתם?
יריית זינוק אילמת נשמעה, והבנות ירדו אל העם, לאחר קטע פתיחה כל כך ארוך חלקן ניסו לעשות את דרכן אל הבר כדי לשתות משהו ולהכניס עוד קצת עשן לריאות אבל לקהל היה רעיון אחר – אף אחת מהן לא הצליחה להגיע בשלום לפני שעשתה לפחות לאפ דאנס אחד – מכל שולחן קם נציג או שניים שהיו אחראים על המצוד אחר החשפנית המבוקשת, עשרים שקלים עוברים לחשבון העו"ש של העלמה הנמצא במגפיים והופה, חזה זקור יוצא לפעולה כשהוא נתמך בזוג ידיים גבריות.
על הבמה המרכזית תעלה ותבוא ההצלחה המסחררת שלנו, אמנית המוט ואדונית השפגאט – איב – צועק עלינו התקליטן, אל הבמה עולה ההצלחה המובטחת, בלי תחת, בלי ציצי, בלי ירכיים, ילדה אישה כולה עור ועצמות, אבל מה, העור יושב כל כך יפה על העצמות, אז למי אכפת בכלל?
איב סיפקה את הסחורה ובידרה אותנו במופע מרהיב של אקרובטיקה בלתי נתפסת, כמה פעמים היא עלתה כל כך גבוה על המוט שהיא פשוט נעלמה מהעין, אבל חיש מהר ירדה בסלאלום אדיר ונחתה לשפגאט מושלם. אני נשארתי פעורת פה, שאר הנוכחים במועדון לא ממש שמו לב למופע כי היו עסוקים בציצים קרובים אליהם יותר. לפתע החליטה איב להתיישב על כורסא קטנה באמצע הבמה – שאלתי את רותי בדאגה לפשר הדבר, אולי מסתובב לילדה הראש, אולי היא צריכה לאכול משהו – הניחה על ידה כוס מלאה בקוביות קרח ומייד החלה להתמרח בקוביות הקפואות, ממש עינוי סיבירי. לא הבנתי בכלל מה זה אמור להיות, רותי הסבירה שהיא ממיסה על עצמה את הקוביות וכך העור שלה יהיה רטוב ונוצץ מרטיבות הקרח. את אותו האפקט אפשר לקבל עם כוס מים, אפילו מהברז ובלי כוויות קור, אבל ניחא...
בחורה נוספת הזכורה לי היתה אנג'לינה, כאשר המדוברת ירדה מהבמה שליט המיקרופון יידע אותנו בלאום הברזילאי שלה, תוך כדי שהיא מנענעת את ישבנה השחור והמושלם לקצב הסמבה, אבל ככל שהיא התקרבה אלינו כך נגלו אלינו פניה הרחוקות אלפי מיילים מברזיל, הייתי מנחשת שהיא מקונגו או קניה, אבל שוב פעם, למי לעזאזל איכפת? עור חלק ומהמם, שחור כמו הלילה, גוף זקוף, תחת אלוהי משוקולד, רק לחמם ולהגיש אותה במקס ברנר.
הבחורה האחרונה שזכורה לי, ולא בגלל שהשאר היו בלתי זכירות, פשוט לערבב הפרעת קשב עם כמה כוסות של אלכוהול לא עושה טוב לזיכרון הפורנוגרפי, היתה דנה, בלונדינית עם הרבה רגליים, ציצים יפים וכבדים שמרחוק רואים ששתלו בהם שקיות סיליקון, אבל שוב, למי אכפת? היינו פה, לא? ותחת עסיסי שדורש הפלקה כנראה, פשוט ראיתי מישהו מנחית לה אחת, היא התקרבה אלינו כדי להתמרח על אדון שהתיישב לא רחוק מאיתנו, ובלי טיפה של נטייה לסבית אומר ובגאווה שהייתי רוצה להתחלף עם האדון, בשביל עשרים שקלים אני מניחה שגם הייתי יכולה אבל ויתרתי. דנה נעלמה לנו ולפתע חשנו בחסך בלתי מוסבר, משהו היה חסר לנו, הבטנו שמאלה ואז ימינה, במעלה העמוד ועל רצפות המועדון והבמה, משהו לא היה בסדר. פתאום רותי צועקת "ציצים!" לשתינו נפל הטלכארד. חסר לנו ציצים. חוץ מדנה ועוד עלמה ששכחנו את שמה ששתיהן התהדרו בציצים תעשייתיים, אבל כל כך יפים, כל שאר הבנות היו שטוחות למשעי, הסתכלנו יחד על שדיה של רותי ולחשנו להן "אתן עדיין הבנות הכי יפות בסביבה". תוך כדי שאני מוחה את המסקרה שהחלה ליזול מעיני הצורבות אני צועקת לרותי, מנסה לגבור על המוסיקה המחרישה, "נראה לי שמיצינו". רותי מנסה לשאוף את מעט החמצן שנשאר במועדון ועונה בשקט "כן, כואבות לי כבר הריאות".
תוך חצי הייתי בבית. תוך שעה הייתי במיטה. תוך שעתיים כבר התחלתי לחלום על הפפנאש שלעולם לא אוכל יותר ועל חדר הכושר שאני פשוט חייבת לבקר מחר. משום מה.
שלכם. מירב
קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
426אויי הרגתן אותי שניכןsmileys/smiley36.gif">
משום מה , זה הזכיר לי סצנה מאחד הסרטים האהובים עלי
במיוחד.( למי שאין סבלנות לראות את הכל שיתקדם לקראת 2
הדקות האחרונות).
חתול לבן חתול שחור אמיר קוסטוריצה 1998
http://www.youtube.com/watch?v=d7CQ19uNF28
(לינק זה תוקן להנאתכם באדיבותו של גילעד מצוות מנהלי הפורום)
אני מקווה שהלינק עובד עכשיו. למי שלא נא להיכנס בyou tube
לפי הפירוט הבא Black Cat, White Cat (1998) - Part 06
ולמירב המאושרת , מכיוון שהחלטת לסכן את נפשך בטעימת מעדני
רומניה והבלקן , מה דעתך לנסות שקמבה ?
____________________________________________
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
427בין נלו לביבדולס אין ספק שעברתם בפתח הסטודיו שלי,,
some thing in the airנימרוד_M 2010-5-31 0:26:21
some thing in the air
its 4 in the morning the end of December
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
428רימינג יקירי: זה לא אמיר קוסטוריצה? או שיש כמה דרכים לבטא את שמו. אני אהבתי את "חלום אריזונה" אבל לא ראיתי סרטים אחרים שלו...
לגבי השקמבה - מלצרתי פעם במסעדה בולגרית שהגישה את המנה הבלקנית הזו. תמיד הזהרתי אותם לא לקרוא לי למשמרת יום למחרת הכנת המנה
מפאת הריח, מעולם לא העזתי לטעום.
נימרוד: היית עסוק, אחרת הייתי נכנסת...
לגבי השקמבה - מלצרתי פעם במסעדה בולגרית שהגישה את המנה הבלקנית הזו. תמיד הזהרתי אותם לא לקרוא לי למשמרת יום למחרת הכנת המנה
מפאת הריח, מעולם לא העזתי לטעום.נימרוד: היית עסוק, אחרת הייתי נכנסת
...קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
430[QUOTE=זונה מאושרת] רימינג יקירי: זה לא אמיר קוסטוריצה?
או שיש כמה דרכים לבטא את שמו. אני אהבתי את "חלום אריזונה"
אבל לא ראיתי סרטים אחרים שלו...לגבי השקמבה - מלצרתי פעם
במסעדה בולגרית שהגישה את המנה הבלקנית הזו. תמיד הזהרתי
אותם לא לקרוא לי למשמרת יום למחרת הכנת המנה מפאת
הריח, מעולם לא העזתי לטעום.נימרוד: היית עסוק, אחרת הייתי
נכנסת...[/QUOTE]
את צודקת, שפיצתי לו מעט את השם. תיקנתי ואני מקווה שגם
הלינק עובד.
ולאחרים שלו, אם כבר אוכל בולגרי באופן אישי אני מעדיף
קציצות פראסה וטרטור.
או שיש כמה דרכים לבטא את שמו. אני אהבתי את "חלום אריזונה"
אבל לא ראיתי סרטים אחרים שלו...לגבי השקמבה - מלצרתי פעם
במסעדה בולגרית שהגישה את המנה הבלקנית הזו. תמיד הזהרתי
אותם לא לקרוא לי למשמרת יום למחרת הכנת המנה
מפאת
הריח, מעולם לא העזתי לטעום.נימרוד: היית עסוק, אחרת הייתי
נכנסת
...[/QUOTE]
את צודקת, שפיצתי לו מעט את השם. תיקנתי ואני מקווה שגם
הלינק עובד.
ולאחרים שלו, אם כבר אוכל בולגרי באופן אישי אני מעדיף
קציצות פראסה וטרטור.