באוטובוס (לכבוד רותי)
למה למען השם החלטתי לקחת אוטובוס גריהאונד מסאן פרנסיסקו לניו יורק עד היום אני לא יודעת,
לא פחדתי לטוס אז, אבל כשבכיסי נחו להם שלוש מאות דולר, כספי האחרון עלי אדמות, כאשר את כל שאר
הפפלינוס הצלחתי לבזבז בארץ אחרת, החלטתי לחסוך מעותיי ולרכוש כרטיס נסיעה באוטובוס הזול בחמישים דולר בלבד מכרטיס טיסה לאותו היעד, ההבדל הניכר הוא שבטיסה אגיע אל מחוז חפצי תוך שעות ספורות ובאוטובוס לעומת זאת אגיע תוך שלושה ימים, מוחי הצעיר דאז והחסר יכולת ראייה לטווח ארוך החליט יחד עם גופי היחסית גמיש שזה רעיון טוב לבלות שלושה ימים ושני לילות מכווצת בתוך קופסא גדולה וממונעת בצבע כסף, עליה מתנוסס לוגו של כלב קל גפיים מסוג "גריהואנד", בנוסף, זו בטח חוויה חד פעמית ומסעירה לחצות את ארצות הברית לרוחבה ולראות את המדינות השונות מתחלפות ואת תוואי הדרך המעניין דרך הזגוגית.
עליתי על מזוודותיי אל האוטובוס לא מסכימה להפקיד את רכושי הדל הכולל כמה חולצות ממערכת בחירות שלא צלחה, נעליים שסועות מסימני נשיכה של כלבתי האהובה ושקית אחרונה של קפה שחור של עלית שנשארה לי מהארץ, בתא המטען.
הנהג התחיל לצעוק עליי שאי אפשר לעלות עם תיק בגודל שכזה אבל מייד עניתי לו בהחלטיות ובג'יבריש גרמני בלי לדעת מילה בשפה המדוברת חוץ ממיני גניחות שלמדתי בערוץ RTL בשעות לילה מאוחרות של ימי שישי, הוא הניח לי לנפשי ותיקי וממש כמו בטיולי כיתה מייד אצתי לשריין לי מקום במושב האחורי של האוטובוס, החלטה שתסתבר כמטומטמת מאוחר יותר כאשר אבין שהשירותים הריחניים ממוקמים גם הם שם, וגם גאונית כאשר הלילה האחרון באוטובוס האימים יסתמן כמשובח.
לאט האוטובוס החל מתמלא, לשמחתי כשזה יצא מהתחנה ראיתי כי כמות הנוסעים שעליו לא תגרום לי לקום מתנוחת השכיבה שהנדסתי כדיי לפנות לאחר חלק ממושבי היקר, משום מה חשבתי שמצב דברים זה יארך כל הנסיעה, בגלל שאני באמריקה אין עוד תחנות בדרך ואין עוד נוסעים לאסוף או להוריד.... רק מירב, התיקים ועוד קומץ קטן של יחידים נוסעים להם יחד לרוחבה של אמריקה שלושה ימים תמימים, טעיתי, טעה, טעות, טועים, טעינו אמרו הגששים.....תוך כדיי התענגות על מזלי הטוב עשיתי חישוב של מספר המיילים שמולנו, ניסיתי להמיר אותם לקילומטרים ואז לנסות ולהשליך את המספר על מרחקים שמוכרים לי מהארץ, בכל מקרה גם בחישוב כושל שהסתבך עם המורה והמנהל הגעתי למסקנה שאפשר לעשות את הדרך בהרבה פחות משלושה ימים, למה ריבונו של אוטובוס יצא להם כל כך ארוך? שאלתי את עצמי, התשובה התבהרה לי כעבור שעה בדיוק. עצרנו. וכולם ירדו לפוש מנסיעה בת שעה בתוך קיוסק דרכים מאובק שכל מה שהיה לו להציע לנו לאכול היו נקניקיות שרק מינהל המזון והתרופות האמריקאי לא יודע ממה הן עשויות.
כולם אכלו ולא נודע כבא אל קרבם, כי בעצירה הבאה עלינו לזוועה, אחרי שעת נסיעה אחת בדיוק, הם שוב עטו על המזנון אשר על אם דרכנו, והכול חוזר חלילה מידי שעה, ככל שהשעות נוקפות תסכולי החל מטפטף ממני ושם לו למטרה את דמו של הנהג, כמובן שלא יכולתי לפנות בעצמי אליו כי אני הרי בעלת אזרחות גרמנית פיקטיבית לכן פניתי לנוסעים אחרים שנראו עצבניים כמוני והדלקתי את המדורה, לא עבר זמן רב ועשרות נקניקיות בריח חריף של רגלי חזיר והמלאכה נעשתה בשבילי. העצירות הופסקו כמעט כליל ואני נהניתי מהדרך הנפרשת לפנינו, אדמות טרשים, יערות, גשם, שמש, שלג וקרח.
למרות שהעצירות הצטמצמו למינימום הנדרש, ככל שהזמן עובר כך האוטובוס נמלא באנשים חדשים ומתרוקן מפרצופים שהתרגלתי אליהם, עד רדת הערב הוא היה מלא עד פלוס שבע אנשים על הרצפה. דחפתי את הקיטבג בין הרגליים, חיבקתי חזק את התיק השני וניסיתי להירדם, אך לא כך היה הדבר, אחד אחד הם החליטו דווקא בחסות החשכה להשתמש בשירותים שהחלו להעלות ריח לא הגיוני.
ויהי ערב ויהי בוקר של יום שני.
למזלי כאשר הנהג שפך את כולם החוצה מנומנמים ומעוכים מישיבה אין סופית אל כיוונו של סניף מקדונלדס, עלה במקומנו צוות ניקיון שטיהר את האוטובוס ולשמחתי שם דגש על השירותים, אני אישית לא התקרבתי לשם אפילו פעם אחת וכדיי להתחמק מהעונש גם הקצבתי לעצמי את שתיית המים, האוכל ממילא היה חשוד בעיני אז וויתרתי עליו.
אחרי כמה שעות של בהייה בנוף המהמם ביופיו גם הוא הצליח להימאס עלי על כן עברתי לפתח בראשי תיאוריות וסיפורים מאחורי כל פרצוף באוטובוס אך גם הם החלו לאזול לי כשהאוטובוס התרוקן בשיטתיות, חזרתי להתרווח על המושב הארוך נשענת על דופן האוטובוס וניסיתי להתרכז בקריאה כאשר בזווית עיני אני רואה מבין המושבים את הנכנסים החדשים.
הוא נכנס, הלב החסיר שלוש פעימות ברצף וכשהוא התביית על מבטי הרגשתי את הדם אוזל לי מהפנים, יכול להיות שחייכתי אליו, אבל זה לא מתאים לי ככה לחייך לזר בלי שום סיבה מעבר להיותו עוצר מחזור דם סיסטמי, כשהוא התקרב לכיווני זה היה נראה כמו בהילוך איטי אבל כנראה היינו בעלייה, הוא חייך והתיישב לידי, כיסא אחד ריק מפריד בינינו בעוד שכיסאות רבים אחרים היו פנויים באוטובוס הבחירה שלו במושב שלי הייתה כהצהרה.
נאלמתי דום ועשיתי את עצמי קוראת ומידי פעם נזכרת להעביר דף, במבט מלוכסן ימינה אני סורקת אותו עד קבלת כאב ראש, נחה חצי דקה, מאפסת את עיני וממשיכה, הוא לא גבוה במיוחד ולא יפה בצורה יוצאת דופן אבל יש בו משהו שאני לא מצליחה לשים את האצבע שלי עליו, משוואה עם נעלם, יש לו עור חלק בצבע שזוף עד כהה, מעט שיער על הזרועות, שיער שחור פחמי בלי זכר למוצרי דבק גבריים למיניהם ואף רומאי מעניין. הוא היה לבוש ברישול אבל נקי ומסודר, הגוף שלו שמבצבץ תחת הבגדים נראה רך ונוקשה כאחד, יש לו בטן קטנה לא שטוחה אבל סקסית והמוח החולני שלי מייד מנסה לדמיין את צורת האיבר שלו ואני נתקפת חרמנות גם בגלל התנודות של האוטובוס.
לפתע הוא תופס לי את המבט ומחייך מגלה לי שיניים מסנוורות וזוג עיניים ירוקות שכמעט הרסו לי את השלווה, הסטתי את אפי ממנו מתחפרת חזרה בספר שאין סיכוי שאקרא היום.
כך המשכנו לשחק כמה שעות, אני מגניבה מבט והוא תופס אותו, כשהוא בתורו מגניב מבט אני מרגישה אותו כמו קרן לייזר על גופי אבל מתביישת לתפוס את מבטו חזרה. באיזה שהוא שלב הוא נרדם וכך נתן לי את החירות להביט עליו בלי דאגה ומעצור ולדמיין מה הייתי מעוללת לו במיטה.
אחרי כמה טלטולים הוא עדיין לא התעורר אבל ראשו צנח לכיווני ונתמך בכתפי, עשיתי עצמי נציב מלח ומרוב התרגשות לא זזתי בערך חצי שעה, הפדחת שלו לאט ובטבעיות צנחה לה אל הירך שלי והוא הצטנף כולו אלי כעולל, הרים רגליו על המושב ומצא את הפוזיציה המושלמת בעבורו תוך שינה עמוקה, הבטתי בו מטה ורציתי ללטף לו את השיער הרך אבל לא זזתי, רק חזיתי בתווי פניו תוך כדיי שאני מנחשת שהוא בן שלושים ושמונה בערך, מניתי גם את הקמטים שחרשו את פניו ונתתי לכל אחד מהם היסטוריה וקורות חיים משלו. אחר כך חזרתי לבהות בדרך המתחלפת אך פתאום אני מרגישה כף יד חמה מונחת לי על הרגל ממש ליד פניו, לא זזתי, היד מתחילה לזוז מתוך כוונה מלאה או אז התחוור לי בבטחה שהבחור אינו ישן ואולי אף לא ישן כלל עד כה. אני מאובנת לחלוטין ומחכה להתפתחות המצב, היד ממשיכה לטייל לאורך רגלי וחודרת את מכנסי השרוואל מלמטה נוגעת בקרסול ואז בשוק הרך שלי, עולה מעלה עד הברך ומתקרבת לירך הפנימית לאט, הוא מבין שאני לא מתנגדת לנושא, מוציא את ידו מהכניסה התחתונה אלי ופורם בשקט את החוט שמחזיק את מכנסי במקומם, הוא מלטף את הגבעה הנסתרת מבעד לתחתוני הסבתא הלא סקסיים בעליל שנועדו לנוחות בנסיעה ארוכה ואז ממשיך ומלטף את הירכיים הפנימיות וחוזר מעלה אל האזור המבוקש, באצבע אחת הוא חודר את התחתונים, מגשש את דרכו ומוצא את הפתח שלי רטוב כולו, כשהוא מבין כמעט מייד שהרצון שלי בו משתווה לרצון שלו בי הוא פוקח עיניים מחייכות, דוחף את האצבע לתוכי, מוציא אותה ומלקק אותה בפיו ואז מתרומם אלי לנשיקה ארוכה שלא נפסקה במשך שעה.
בינתיים ירד עלינו החושך והאוטובוס כמעט והתמלא, למזלנו אף אחד לא בחר לשבת לידינו, אולי בגלל החלפת הנוזלים הממושכת. אנחנו טורפים האחד את השנייה ונשאבים לתוך מערבולת חזקה של תשוקה אסורה. הוא מוציא מהתיק שלו שמיכה אינדיאנית צבעונית ומכסה אותנו ואז מרים את רגלי אל המושב ונכנס תחת השמיכה, מוריד במשיכה אחת את המכנסיים והתחתונים שלי, ומלקק אותי כמו גלידה במדבר, אני פוקחת את העיניים ומעכלת את הסיטואציה בתדהמה, אוטובוס כמעט מלא, כולם כמעט ישנים, אורות עמומים ושמיכה רכה בריח קלוש של מדורה וקטורת תחתיה גבר יפיפה שלא החלפתי איתו מילה נותן לי את הירידה של החיים, רק ההבנה של מה שאנחנו עושים ממלאת אותי בגל נוסף של עונג, כל פעם שמישהו מחליט לקום לשירותים אני מקללת את הוריו בשקט וטופחת על גפו של מענגי, הוא מייד מציץ מהשמיכה ומדמה עצמו ישן עלי. מידי פעם הוא מנסה להלחיץ אותי ולהמשיך לרדת לי כאשר האדם התורן נמצא בשירותים, אני לא נותנת לו מהפחד שניתפס והוא מצחקק בשקט ומחכה יפה עד שההוא יגמור את ענייניו, בינתיים אנחנו מדברים בלי קול דרך העיניים, הוא ממשיך לרדת כל פעם ומביא אותי לשיא אחר שיא של גמירות חסרות מעצורים, אני פותחת עפעפיים כל כמה דקות כדיי לבדוק שאף אחד לא מסתכל עלינו עד שפעם אחת אני תופסת את מבטו של נהג האוטובוס בוהה בנו דרך הראי, נפל ליבי לתחתונים שלא היו עלי, הייתי בטוחה שהנה עכשיו הוא יעצור את הנסיעה ויזרוק אותנו באמצע השממה, אבל לא, הוא דווקא היה נראה משולהב בעצמו וגרם לי להתקף אקסהיביציוניסטי שלא ידעתי שקיים בי, הדופק חזר להתמקם בין רגלי וחזרתי להתמקד בלשון המפלחת אותי מבפנים כשאני מרימה זרוע אחת ותופסת את המושב שלידי כדיי להזכיר לנהג את מה שהוא מפסיד, אני מכווצת ומשחררת את השרירים הפנימיים שלי ונפתחת אל פיו של מענגי כפרח פועם, מלאה במיצים של תענוג ורוק, אני מרגישה כמו תחת מים, שוחה בבריכה של עונג שמזגג את עיני, הוא דוחף לי אצבע אחת החלטית לחור של התחת והכאב צורב אותי ובו בעת מביא את רמת הרטיבות שלי לדרגה חדשה שעוד לא היינו בה, גמרתי שוב בזעקה דוממת והפעם האורגזמה כילתה כל שריד אנרגטי מגופי, רעדתי כולי גם כשהוא עזב אותי ושכבנו יחד מנסים להסדיר את הנשימה ולהחזיר את העשתונות.
סידרנו את גופינו בצורת כפיות לאורך המושב ולאחר כמה דקות של רגיעה הוא תפס את השדיים שלי, חופן אותן בעדנה ובניגוד לכך מחדיר את עצמו אלי בכוח משתמש ברטיבות שהחליקה את הזין המאוד גדול שלו אל תוכי ללא כל התנגדות, לאחר הנוקשות הראשונית הוא המשיך לחדור אלי בעדינות וברגש, לאט כמנסה לא לגמור לעולם, אנחנו שוחים יחד למרחקים אחד בתוך השנייה, ההתאמה המינית בינינו עצומה וגורמת לי לפלוט אנחה לא רצונית שכנראה העירה את אחד הנוסעים שישב ליד חברה שלו וגם הוא החל מסתכל בנו, שום דבר כבר לא עניין אותנו, לא הטלת מימיו של נוסע כזה או אחר ולא מבטים נזעמים או מציצניים, הוא חודר אלי עוד ועוד ואני מרגישה את ראש הזין הגדול שלו בפתח הרחם שלי למרות הקונדום המתפקע, אף חתיכת פלסטיק לא תצליח להוריד ממגע איברו בדפנות תוכי. הזיון נמשך ולא נראה כי היה עומד להיגמר, ומתוך בועה של אקסטאזה אני מדמיינת את שנינו בסרט מצויר כשלידי יש חלון בו נכתב מה שאני חושבת "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם" הקריקטורה שרה לעצמה.
הוא מוציא את עצמו ממני וחודר לאט ובהתחשבות את הטוסיק, הוא יודע שהוא גדול מידי אבל לא יזיק לו לנסות, אני מרוב חרמנות לא מרגישה התנגדות שרירית מצידי ומאפשרת לו את הגישה לשם, הוא פולט ספק אנקה ספק צעקה, הצבעים והקולות סביבנו מתערבבים זה בזה בלי היכולת לדעת מה מציאותי, הוא תופס לי את הדגדגן בידו וחופר את אחורי ואנחנו הפעם גומרים סימולטאנית כמו שירה שמבטלת את עצמה של תנועת הדאדא וגורמים לבלבול של כל מי שישב לידינו, למרות שבכלל לא ברור לנו האם עשינו קולות.
נרדמנו מייד ערומים מהמותן מטה כאילו אנחנו על איזו קרחת יער מבודדת, כשהתעוררנו החלפנו מבטים מבוישים ואמרנו שלום בפעם בראשונה, אמרתי לו באנגלית שהיה לי מדהים ומהר מאוד הבנתי שהוא בקושי מבין מילה, הוא הסביר לי בצורה רצוצה שהוא מארגנטינה ובא לבקר קרובים בניו יורק, כשנפרדנו הוא השאיר לי מספר טלפון של הקרובים שלו אבל מעולם לא השתמשתי בו.
אני התחלתי בעבודה חדשה שהצלחתי להחזיק בה מעמד בדיוק שבועיים וחצי עד שהבוס הנאלח ניסה שם לשלוח לי ידיים לכל מיני מקומות פרטיים כשהוא מבטיח לי הרים וגבעות, התפטרתי וחזרתי להתגלגל ברחבי ארה"ב כשבכיסי יש שוב רק שלוש מאות דולר שבקושי הספיקו לי לכיסוי לילה באכסניה מצחינה וסנדוויץ' סאבוואי עם כדורי בשר.
שלכם ובאהבה ענקית. מירב.
