מירב רהוטה, ברורה, ישירה.
מ ק ס י מ ה.
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
452 מכתב שקיבלתי וכמה מחשבות
להלן, מכתב שנשלח אלי שגרם לי לזעזוע פנימי חיובי, מכתב שראוי להנצחה, מילים כל כך אישיות שאין בהם גוון או ערך של "דיווח"
אודות המפגש איתי- כמו שהן נצבעו ברגש ובאינטימיות, אסופת משפטים שחברו למכתב שהציף אותי בהשראה ועורר את המחלה
הממארת שלי– הכתיבה.
אודות המפגש איתי- כמו שהן נצבעו ברגש ובאינטימיות, אסופת משפטים שחברו למכתב שהציף אותי בהשראה ועורר את המחלה
הממארת שלי– הכתיבה.
(המכתב מפורסם באישורו המלא של הכותב, תחת מעטה הכרחי של אנונימיות)
היי מדהימה!
כמו שאת בטח זוכרת, בכל מה שנוגע לפורום אני מלא ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני אומר לעצמי שאני שונה מכל
האחרים שמסתובבים פה ומצד שני אני גם מבין שאני בעצם משתתף פעיל.
אבל להכיר אותך בשבת, לבלות איתך זמן, להתחיל לקרוא שוב, והפעם ביתר תשומת לב, את הכתיבה שלך, כל הדברים
האלו עשו לי ועושים לי משהו.
לכן, במקום לדווח, אני בוחר לשתף אותך כמה שאוכל במחשבות שלי וברגשות שמתלווים אליהם.
זו מתנה ממני אלייך שאת יכולה לעשות בה כרצונך.
מאוד חששתי ליצור איתך קשר. למען האמת עד שהתקשרתי אלייך בשבת בערב, הייתי בטוח שאני לא אעשה את זה בסוף.
יצא לי פעם אחת להיות עם בחורה ישראלית ועוד כמה פעמים בחו"ל עם מכונות זיונים דומות. לא נהניתי עם אף אחת מהן
ותמיד התחרטתי אחרי זה. הבחורה בברזיל אפילו רדפה אותי חודשים. אצל הישראלית עוד היה יחסית בסדר, אבל החוויה הייתה מכנית, כמו לראות את אותם סרטי פורנו שההורים שלי היו מחביאים בשידה מאחורי הספרים.
אבל בזמן האחרון הבור נהיה קצת יותר עמוק, קצת יותר אפל. למרות שאין ספק שההחלטה לפרק את המשפחה הייתה ועדיין
נכונה במאת האחוזים, מאז שעזבתי אותה, לפעמים אני מרגיש שמשהו חסר לי.
חסרה לי תשומת הלב, החום והאינטימיות, הסקס החופשי, הקבלה של מי שאני והידיעה שמישהי נמצאת איתי כרגע כי זה
מה שהיא רוצה.
אין לי בעיה להיות בודד, אבל אני לא רוצה להיות לבד.
כל חיי הבוגרים הייתי במערכות יחסים, ארוכות, כמו החברה לספסל הלימודים בתיכון שלי ובמשך שנה חקרנו יחד את הגוף
האחד של השנייה בסקרנות שכאילו לא יודעת שובע.
כמו בת הגרעין הצעירה שהגיעה לקיבוץ ובסוף התלוותה אליי למסע של שנים ברחבי הארץ והחיים.
וגם מפגשים קצרים, אקראיים. הישראלית שהכרתי בניו זילנד וטיילה איתי שבוע.
היפהפיה שלבשה חלק עליון של בקיני שחור לפאב של הקיבוץ והיו לה סימני שיזוף סופר סקסיים.
אבל כבר כמה חודשים עברו ואני רק עם עצמי. הבדידות מתחילה לכרסם. הכמיהה לכל הרגשות האהובים האלה לפעמים
נראית קשה מנשוא. אז יוצאים לדייטים, פוגשים בחורות, חלקן נחמדות וחלקן לא.
התחלתי לפקפק בגבריות שלי. עדיין יש לי את מה שצריך? השעון זז קדימה ואני מתחיל יותר לשים לב למראה הפנים שלי
במראה של המקלחת. למה שמישהי בכלל תאהב את הגוף הזה? מחר אני אתחיל לעשות את הדברים שייגרמו לי להרגיש
טוב עם עצמי. תמיד מחר.
עבודה. בית. אוכל. מיטה. עבודה. בית. אוכל. מיטה.
כשהחרמנות גדלה אני פותח פורנו. כשהיא כבר ממש גדולה אני פותח את הפורום. אפילו עושה טלפון או שניים ובסוף מוותר.
זוכר יותר מדי רע את השוויצרית ואת הברזילאית וגם את הישראלית. עושה ביד ועובר לי. אני יודע איפה נמצאות כל הגרביים שנעלמות לאנשים בכביסה, הן זרוקות על הרצפה ליד כורסת הטלוויזיה שלי. שחורות על רקע הבלטות הבהירות,
מקופלות לחצי כדי שכשאני גומר, השפיך לא יעבור לי מהגרב ליד. את הכורסא קניתי במבצע באיקאה.
הזונה המאושרת, זה כבר עושה לך משהו. אני לא חושב שאני יכול לשים את האצבע על פרט כזה או אחר שהיה בפוסטים
של אנשים עלייך שגרם לי לחשוב עלייך יותר. זו הייתה מעין הרגשה כללית שהתלוותה לקריאה שלהם.
הייתי מסוקרן. יכול להיות שאת יכולה להציע לי משהו שאני באמת רוצה?
או שאולי זה הסרטון ווידאו שלך מוצצת שעשה את העבודה
.
5 חודשים אחרי שכתבתי לך בפעם הראשונה, נפגשנו.
ההודעות שלך היו מלאות בהתלהבות, וכשדיברנו בטלפון הקול שלך תובל באותה ההתלהבות.
בדרך לדלת שלך, מיליון שאלות, איך את נראית? איך את תתנהגי? איך הבית שלך נראה?
יושבים ולוגמים יין אדום. אני מרגיע את החרדות ומפתח שיחה. הרי זה מה שאני עושה לפרנסתי,
בטוח שאני יכול להשתלט על ההתרגשות שלי ולדבר איתך.
המוח שלי צורח, מה עכשיו?
אנחנו מדברים קצת הרבה על כל מיני דברים, לוגמים יין.
עם כל לגימה, הקולות המלחיצים בראש שלי מתעמעמים.
דיברנו על ספרים, הראית לי את ספרי הסטאלג שלך. מצחיק איך הפריעו לך הדפים המחוברים בזמן שקראת אותם.
אהבתי שדיברתי איתי בכזו חופשיות על האוננות שלך בזמן שאת קוראת אותם.
מצד אחד את בעצם אמורה לכוון את השיחה לסקס, לא? זוהי מהות המפגש.
אבל לא, זה הרגיש טבעי כשדיברנו על זה.
ליין נוסף גם שוקולד סופר מריר.
מצאנו שיש לנו כמה וכמה דברים במשותף.
אני שותה עוד יין ומרשה לעצמי לפזול יותר לכיוון חלקי הגוף השונים שלך.
משהו מתחיל להתעורר בי.
נשיקה על השפתיים. "אני רוצה יותר" את מודיעה ומושכת את הפנים שלי אל שלך. רטיבות מתחלפת, הלהבה גוברת...
הטלפון שלך מצלצל ואת עונה, שיחת עבודה חשובה שנוגעת לפרויקט גדול שלך.
אני מנצל את הסחת הדעת ומתחיל לנשק לך את הצוואר.
השיחה נגמרת בדיוק בזמן.
אני נשלח למקלחת. אני צריך אותה. למרות שהתקלחתי לפני שבאתי, היה חם בחוץ והנסיעה עם הקסדה לא עזרה...
לפני שנכנסתי למקלחת אמרת שאת מחכה לי בציפייה. הסקרנות גוברת.
היין לקח לי כבר את כל הדאגות, אני רגוע אבל מתרגש. איך יהיה? אני אגמור מהר מדי?
מה היא תחשוב על הגוף שלי? על הזין שלי?
כשיצאתי כבר חיכית לי במיטה. חצי יושבת חצי שוכבת בלי חלק עליון.
החדר מואר באור אדום ורך, הכל צפוף וקטן ונעים.
אני זורק את המגבת שלי על ההליכון שבפינה ולאט מטפס על גבי המזרן עד אלייך.
את מושיטה יד למיכל הקצפת. פטמות מלוקקות בקצרה ואת נכנסת להתקלח.
אחרי שהצטרפת אליי חזרה למיטה עשית עבורי דברים שחוויתי בפעם הראשונה
וגם דברים שעד אז לא ביקשתי מאף אחת לעשות.
היית קשובה אליי בדיוק במידה הנכונה.
כשישבנו בסלון אמרתי לך שלפעמים אני רוצה להיות אחד מהגברים המניאקים,
שלוקחים בכח ולא חושבים על זה פעמיים. אבל ראית שבמיטה אני בעצם רוצה לאבד שליטה ולהרגיש טוב עם זה.
אז הובלת אותי. ואוי, כמה שזה הרגיש טוב.
3 ימים אחר כך ועדיין כשאני פותח פורנו המחשבות שלי נודדות חזרה למיטה שלך. אני רוצה עוד, והרבה.
גרמת לי להבין כמה עוד אני לא יודע. אני רוצה תמיד להרגיש נוח במיטה כמו שהרגשתי איתך.
השתמשת גם בכוס המים החמים וגם בבקבוק המים הקפואים שהיו מונחים על השידה ליד המיטה.
במהרה הצטרף גם שובב קטן ורוטט ששיחק עם שנינו.
אני זוכר שבאיזה שלב לא האמנתי כמה הזין שלי קשה!
בפעם הבאה אני רוצה לגמור בתוכך. רק המחשבה על זה עכשיו מעמידה לי אותו שוב.
עמדנו ליד החלון, מסתכלים למגרש הריק מול ביתך ומעריכים את השקט של שבת בלילה. כיף לי איתך.
ממשיכים בשיחה. מדברים על מ.ק.אשר וגייגר, את מראה לי ציור. אנחנו כבר שעות יחד
שמרגישות כמו דקה ואני לא רוצה ללכת. אני מקבל את ההרגשה שגם את לא רוצה שאלך.
אני מוציא את הארנק, סופר את השטרות ודוחף אותם בין הכבל של המקלדת לשולחן כדי שלא יעופו.
אולי כדי שאני לא אראה אותם. את באמת לא רוצה שאני אלך או שכך את רוצה שארגיש?
אני יוצא חזרה לרחוב, ומרגיש אחרת. יותר טוב. משהו השתנה לטובה. אני מרגיש יותר שלם, או בעצם פחות שבור.
כל הדברים הרגילים פחות מדאיגים אותי. חוויתי היום משהו חדש שמילא אותי בתקווה ובאמונה בעצמי.
כמו שאמרתי לך במיטה, תודה. על הכל. את אדם מדהים ונתת לי חוויה שלא אשכח לעולם.
עכשיו, מתי אפשר להיפגש שוב?
כמו שאת בטח זוכרת, בכל מה שנוגע לפורום אני מלא ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני אומר לעצמי שאני שונה מכל
האחרים שמסתובבים פה ומצד שני אני גם מבין שאני בעצם משתתף פעיל.
אבל להכיר אותך בשבת, לבלות איתך זמן, להתחיל לקרוא שוב, והפעם ביתר תשומת לב, את הכתיבה שלך, כל הדברים
האלו עשו לי ועושים לי משהו.
לכן, במקום לדווח, אני בוחר לשתף אותך כמה שאוכל במחשבות שלי וברגשות שמתלווים אליהם.
זו מתנה ממני אלייך שאת יכולה לעשות בה כרצונך.
מאוד חששתי ליצור איתך קשר. למען האמת עד שהתקשרתי אלייך בשבת בערב, הייתי בטוח שאני לא אעשה את זה בסוף.
יצא לי פעם אחת להיות עם בחורה ישראלית ועוד כמה פעמים בחו"ל עם מכונות זיונים דומות. לא נהניתי עם אף אחת מהן
ותמיד התחרטתי אחרי זה. הבחורה בברזיל אפילו רדפה אותי חודשים. אצל הישראלית עוד היה יחסית בסדר, אבל החוויה הייתה מכנית, כמו לראות את אותם סרטי פורנו שההורים שלי היו מחביאים בשידה מאחורי הספרים.
אבל בזמן האחרון הבור נהיה קצת יותר עמוק, קצת יותר אפל. למרות שאין ספק שההחלטה לפרק את המשפחה הייתה ועדיין
נכונה במאת האחוזים, מאז שעזבתי אותה, לפעמים אני מרגיש שמשהו חסר לי.
חסרה לי תשומת הלב, החום והאינטימיות, הסקס החופשי, הקבלה של מי שאני והידיעה שמישהי נמצאת איתי כרגע כי זה
מה שהיא רוצה.
אין לי בעיה להיות בודד, אבל אני לא רוצה להיות לבד.
כל חיי הבוגרים הייתי במערכות יחסים, ארוכות, כמו החברה לספסל הלימודים בתיכון שלי ובמשך שנה חקרנו יחד את הגוף
האחד של השנייה בסקרנות שכאילו לא יודעת שובע.
כמו בת הגרעין הצעירה שהגיעה לקיבוץ ובסוף התלוותה אליי למסע של שנים ברחבי הארץ והחיים.
וגם מפגשים קצרים, אקראיים. הישראלית שהכרתי בניו זילנד וטיילה איתי שבוע.
היפהפיה שלבשה חלק עליון של בקיני שחור לפאב של הקיבוץ והיו לה סימני שיזוף סופר סקסיים.
אבל כבר כמה חודשים עברו ואני רק עם עצמי. הבדידות מתחילה לכרסם. הכמיהה לכל הרגשות האהובים האלה לפעמים
נראית קשה מנשוא. אז יוצאים לדייטים, פוגשים בחורות, חלקן נחמדות וחלקן לא.
התחלתי לפקפק בגבריות שלי. עדיין יש לי את מה שצריך? השעון זז קדימה ואני מתחיל יותר לשים לב למראה הפנים שלי
במראה של המקלחת. למה שמישהי בכלל תאהב את הגוף הזה? מחר אני אתחיל לעשות את הדברים שייגרמו לי להרגיש
טוב עם עצמי. תמיד מחר.
עבודה. בית. אוכל. מיטה. עבודה. בית. אוכל. מיטה.
כשהחרמנות גדלה אני פותח פורנו. כשהיא כבר ממש גדולה אני פותח את הפורום. אפילו עושה טלפון או שניים ובסוף מוותר.
זוכר יותר מדי רע את השוויצרית ואת הברזילאית וגם את הישראלית. עושה ביד ועובר לי. אני יודע איפה נמצאות כל הגרביים שנעלמות לאנשים בכביסה, הן זרוקות על הרצפה ליד כורסת הטלוויזיה שלי. שחורות על רקע הבלטות הבהירות,
מקופלות לחצי כדי שכשאני גומר, השפיך לא יעבור לי מהגרב ליד. את הכורסא קניתי במבצע באיקאה.
הזונה המאושרת, זה כבר עושה לך משהו. אני לא חושב שאני יכול לשים את האצבע על פרט כזה או אחר שהיה בפוסטים
של אנשים עלייך שגרם לי לחשוב עלייך יותר. זו הייתה מעין הרגשה כללית שהתלוותה לקריאה שלהם.
הייתי מסוקרן. יכול להיות שאת יכולה להציע לי משהו שאני באמת רוצה?
או שאולי זה הסרטון ווידאו שלך מוצצת שעשה את העבודה
.5 חודשים אחרי שכתבתי לך בפעם הראשונה, נפגשנו.
ההודעות שלך היו מלאות בהתלהבות, וכשדיברנו בטלפון הקול שלך תובל באותה ההתלהבות.
בדרך לדלת שלך, מיליון שאלות, איך את נראית? איך את תתנהגי? איך הבית שלך נראה?
יושבים ולוגמים יין אדום. אני מרגיע את החרדות ומפתח שיחה. הרי זה מה שאני עושה לפרנסתי,
בטוח שאני יכול להשתלט על ההתרגשות שלי ולדבר איתך.
המוח שלי צורח, מה עכשיו?
אנחנו מדברים קצת הרבה על כל מיני דברים, לוגמים יין.
עם כל לגימה, הקולות המלחיצים בראש שלי מתעמעמים.
דיברנו על ספרים, הראית לי את ספרי הסטאלג שלך. מצחיק איך הפריעו לך הדפים המחוברים בזמן שקראת אותם.
אהבתי שדיברתי איתי בכזו חופשיות על האוננות שלך בזמן שאת קוראת אותם.
מצד אחד את בעצם אמורה לכוון את השיחה לסקס, לא? זוהי מהות המפגש.
אבל לא, זה הרגיש טבעי כשדיברנו על זה.
ליין נוסף גם שוקולד סופר מריר.
מצאנו שיש לנו כמה וכמה דברים במשותף.
אני שותה עוד יין ומרשה לעצמי לפזול יותר לכיוון חלקי הגוף השונים שלך.
משהו מתחיל להתעורר בי.
נשיקה על השפתיים. "אני רוצה יותר" את מודיעה ומושכת את הפנים שלי אל שלך. רטיבות מתחלפת, הלהבה גוברת...
הטלפון שלך מצלצל ואת עונה, שיחת עבודה חשובה שנוגעת לפרויקט גדול שלך.
אני מנצל את הסחת הדעת ומתחיל לנשק לך את הצוואר.
השיחה נגמרת בדיוק בזמן.
אני נשלח למקלחת. אני צריך אותה. למרות שהתקלחתי לפני שבאתי, היה חם בחוץ והנסיעה עם הקסדה לא עזרה...
לפני שנכנסתי למקלחת אמרת שאת מחכה לי בציפייה. הסקרנות גוברת.
היין לקח לי כבר את כל הדאגות, אני רגוע אבל מתרגש. איך יהיה? אני אגמור מהר מדי?
מה היא תחשוב על הגוף שלי? על הזין שלי?
כשיצאתי כבר חיכית לי במיטה. חצי יושבת חצי שוכבת בלי חלק עליון.
החדר מואר באור אדום ורך, הכל צפוף וקטן ונעים.
אני זורק את המגבת שלי על ההליכון שבפינה ולאט מטפס על גבי המזרן עד אלייך.
את מושיטה יד למיכל הקצפת. פטמות מלוקקות בקצרה ואת נכנסת להתקלח.
אחרי שהצטרפת אליי חזרה למיטה עשית עבורי דברים שחוויתי בפעם הראשונה
וגם דברים שעד אז לא ביקשתי מאף אחת לעשות.
היית קשובה אליי בדיוק במידה הנכונה.
כשישבנו בסלון אמרתי לך שלפעמים אני רוצה להיות אחד מהגברים המניאקים,
שלוקחים בכח ולא חושבים על זה פעמיים. אבל ראית שבמיטה אני בעצם רוצה לאבד שליטה ולהרגיש טוב עם זה.
אז הובלת אותי. ואוי, כמה שזה הרגיש טוב.
3 ימים אחר כך ועדיין כשאני פותח פורנו המחשבות שלי נודדות חזרה למיטה שלך. אני רוצה עוד, והרבה.
גרמת לי להבין כמה עוד אני לא יודע. אני רוצה תמיד להרגיש נוח במיטה כמו שהרגשתי איתך.
השתמשת גם בכוס המים החמים וגם בבקבוק המים הקפואים שהיו מונחים על השידה ליד המיטה.
במהרה הצטרף גם שובב קטן ורוטט ששיחק עם שנינו.
אני זוכר שבאיזה שלב לא האמנתי כמה הזין שלי קשה!
בפעם הבאה אני רוצה לגמור בתוכך. רק המחשבה על זה עכשיו מעמידה לי אותו שוב.
עמדנו ליד החלון, מסתכלים למגרש הריק מול ביתך ומעריכים את השקט של שבת בלילה. כיף לי איתך.
ממשיכים בשיחה. מדברים על מ.ק.אשר וגייגר, את מראה לי ציור. אנחנו כבר שעות יחד
שמרגישות כמו דקה ואני לא רוצה ללכת. אני מקבל את ההרגשה שגם את לא רוצה שאלך.
אני מוציא את הארנק, סופר את השטרות ודוחף אותם בין הכבל של המקלדת לשולחן כדי שלא יעופו.
אולי כדי שאני לא אראה אותם. את באמת לא רוצה שאני אלך או שכך את רוצה שארגיש?
אני יוצא חזרה לרחוב, ומרגיש אחרת. יותר טוב. משהו השתנה לטובה. אני מרגיש יותר שלם, או בעצם פחות שבור.
כל הדברים הרגילים פחות מדאיגים אותי. חוויתי היום משהו חדש שמילא אותי בתקווה ובאמונה בעצמי.
כמו שאמרתי לך במיטה, תודה. על הכל. את אדם מדהים ונתת לי חוויה שלא אשכח לעולם.
עכשיו, מתי אפשר להיפגש שוב?
ש.
סיימתי לקרוא את המכתב, וקראתי אותו שוב ושוב, כל התוכניות שלי לבוקר הלח הזה של תחילת יולי
התנדפו לי מההכרה ומהלו"ז, כל מה שהיה לי חשוב לעשות מתמרכז לרגע אחד בזמן,
והופך לכל כך שולי לעומת הגירוי שיש לי במוח, שנשלח כגירוד בלתי נשלט באצבעות כפות הידיים.
התנדפו לי מההכרה ומהלו"ז, כל מה שהיה לי חשוב לעשות מתמרכז לרגע אחד בזמן,
והופך לכל כך שולי לעומת הגירוי שיש לי במוח, שנשלח כגירוד בלתי נשלט באצבעות כפות הידיים.
טייסטר צ'ויס, סוכרזית אחת וחלב סויה התקרר לי כבר מזמן.
אני יושבת וחושבת את המילים לתוך המקלדת.
אני חושבת על המחיר שאני משלמת כל יום כדי לעסוק במה שאני הכי רוצה,
אני חושבת על החיים שאני מפספסת כדי לתת מעצמי את הכל- לכל כך הרבה אנשים,
על מערכות יחסים שאני בורחת מהם או מחבלת בהם כדי להישאר לבד, כדי לא להיפגע, כדי לא לפגוע,
וכדי שהביחד הקצוב בזמן ובאתנן ישאר טהור ממחשבות על מחויבות זוגית, כתובה, חופה, כוס שבורה,
כלים בכיור, גרביים אבודות, הריון, ילדים, תואר ראשון ושני, עבודה מסודרת, שקרים ובגידה, כאב,
גירושין, חיים ומוות. לא בהכרח בסדר הזה. אבל כן, הצלחתי להבהיל את עצמי שוב פעם.
אני חושבת על החיים שאני מפספסת כדי לתת מעצמי את הכל- לכל כך הרבה אנשים,
על מערכות יחסים שאני בורחת מהם או מחבלת בהם כדי להישאר לבד, כדי לא להיפגע, כדי לא לפגוע,
וכדי שהביחד הקצוב בזמן ובאתנן ישאר טהור ממחשבות על מחויבות זוגית, כתובה, חופה, כוס שבורה,
כלים בכיור, גרביים אבודות, הריון, ילדים, תואר ראשון ושני, עבודה מסודרת, שקרים ובגידה, כאב,
גירושין, חיים ומוות. לא בהכרח בסדר הזה. אבל כן, הצלחתי להבהיל את עצמי שוב פעם.
כשהוא הגיע, לפני המילים, הדבר הראשון שחשבתי הוא: "אוף, למה הוא כזה חתיך?
אני מקווה שזה לא עשה אותו יהיר" כשהסתבר שהוא לא רק רחוק מלהיות יהיר- גם נעים וזורם לדבר איתו,
חקרתי את קמטי ההבעה שלו, ולרגע אחד ומפחיד דמיינתי אותי מסתכלת על הקמטים האלה כל החיים,
לגמתי מהיין, והחזרתי את עצמי למציאות:
אני מקווה שזה לא עשה אותו יהיר" כשהסתבר שהוא לא רק רחוק מלהיות יהיר- גם נעים וזורם לדבר איתו,
חקרתי את קמטי ההבעה שלו, ולרגע אחד ומפחיד דמיינתי אותי מסתכלת על הקמטים האלה כל החיים,
לגמתי מהיין, והחזרתי את עצמי למציאות:
את מקסימה ומעניינת, יש לך המון להציע ועוד המון לעשות, אבל עם כל הכבוד, את זונה.
הראש שלי הוא מקום מעניין, אבל גם ריאלי לעיתים מזוכיסטיות.
לפעמים הבנאליות שלי מחרידה אותי, מה קורה לי? אני רק רואה גבר עם פרומונים ריחניים ועם מערך גנטי
נהדר ואני ישר הופכת לנקבה טיפוסית שחושבת על להתבונן לו בקמטים כל החיים ועל איזה כלבים יפים נאמץ.
נהדר ואני ישר הופכת לנקבה טיפוסית שחושבת על להתבונן לו בקמטים כל החיים ועל איזה כלבים יפים נאמץ.
אבל אני לא טיפוסית וגם אין לי שום דבר טיפוסי להציע.
כבר אימצתי כלב עם מישהו עד לא מזמן, וזה כל כך כואב כשאני מבינה שאני לא מסוגלת להכניס אלי פנימה אדם אחר,
להכניס אותו פנימה ולתת לו להישאר.
להכניס אותו פנימה ולתת לו להישאר.
הקלות הנסבלת של להישאר בלי מישהו ובלי סופי שבוע עם הכלב.
כל כך מעט אנשים עמדו במבחן הזמן של להישאר לידי עם כל הטוב הרע והנורא שכרוכים חזק באישיות שלי
וכבר אין מקום לאנשים חדשים מרוב הלבד המנחם הזה במיטה שהתרגלה למשקל אדם אחד.
וכבר אין מקום לאנשים חדשים מרוב הלבד המנחם הזה במיטה שהתרגלה למשקל אדם אחד.
האלכימיה של הזונה המאושרת חייבת במרכיב בסיסי של ריחוק והתנזרות בחייה הפרטיים.
אחרת היא לא תהיה מאושרת או שלא תהיה זונה.
אני יוצאת לסיבוב ברגל, מנקה את הכאוס המחשבתי, על גדות הירקון בינות אנשים מעטים אחרים
שיש להם זמן לשוטט או להתעמל, ככה סתם כמוני, באמצע היום והשבוע של ארץ ישראל.
שיש להם זמן לשוטט או להתעמל, ככה סתם כמוני, באמצע היום והשבוע של ארץ ישראל.
חוזרת מיוזעת אל הבית הקריר ואל הטקסט הפתוח שמחכה לי שאתפור לו סיומת.
כשזה מדהים, והוא הולך, נתלים בינינו חוטים שקופים של משי, עדינים, מנחמים.
כשזה מדהים, והוא הולך, נתלים בינינו חוטים שקופים של משי, עדינים, מנחמים.
בקרצוף של המקלחת אני מתרגשת מחדש על כל מה שהיה, חיה את הזיכרונות,
ובו בזמן מתרגשת על הפגישה החדשה שמחכה לי בקצה הערב.
ככה אני, גם מירב וגם הזונה המאושרת, האחת לא רוצה בלי השניה.
קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
453דיאלוג מרגש. גם כל אחד בפני עצמו, אבל הצירוף של שתי נשמות רגישות בעלות כושר ביטוי נפלא יוצר משהו שונה, מיוחד ומרגש מאד (כבר אמרתי?).
תודה ששיתפת.
תודה ששיתפת.
Sex is like a bank account: after you withdraw you lose the interest!
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
454מילותיו של תום, מנסחות בשלמות את שהרגשתי בקריאה.
מוסיף תודה משלי, גם לך וגם ל - ש.
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
455תודה לש. ומירב
כולנו זקוקים שיקבלו אותנו, יתעניינו בנו, ויאהבו אותנו.
רובנו קיבלנו זאת בינקות ובילדות המוקדמת, ואנו מחפשים את האושר הזה מאז.
כשהשנים חולפות ואנו גדלים, אנו מנסים לחזור לשלמות הרגשית הזאת.
לפעמים מתקרבים אליה, ולעיתים חוטפים מכות ונופלים.
והנפילות חלקן קשות, מועכות נפש ומרסקות עצמות.
אצל מירבי מתנחמים ממועקת הבדידות שתאר ש. , מועקה שנפוצה גם בהרבה יחסים זוגיים ממוסדים.
איך מעניקים נחמה , איך משווקים נחמה ? אין לי תשובה, מבחינתי זהו נס וקסם, ומירב היא הקוסמת.
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
456כולנו זקוקים שיקבלו אותנו, יתעניינו בנו, ויאהבו אותנו.
רובנו קיבלנו זאת בינקות ובילדות המוקדמת, ואנו מחפשים את האושר הזה מאז.
כשהשנים חולפות ואנו גדלים, אנו מנסים לחזור לשלמות הרגשית הזאת.
[/QUOTE]
אני לא בטוח שכאן המקום להעמיק בזה אבל אני אוחז בהשקפה קצת אחרת.
אכן כולנו זקוקים לאהבה ולקבלה
להשקפתי (כמובן שלא המצאתי את זה), אנחנו נולדים עם זה.
דווקא העובדה שלא קיבלנו מספיק ובכל מקום שהיינו זקוקים את האהבה והחיבוק (כי מה לעשות שההורים שלנו וכל מי שהיה סביבנו לא היו פנויים לגמרי בשבילנו), היא שגורמת לנו לפגיעה שאנו מנסים לרפא אותה כל חיינו באמצעות חיפוש מתמיד ונואש אחר אהבה וגם חיבוק ומגע.
כמובן שמצטרף לדברים היפים שכתבת על מירב
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
457לומברוזו - אמת אמרת.
אמת שלמה ומלאה במעט מילים. כמעט תמצית של ריאליזם.
I fart in your general direction
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
459ואני כבר אוהב אותו. לא פגשתי ואני לא מכיר אותו
ואני כבר אוהב אותה פגשתי אותה ואני באפסילון קטן יותר מכיר אותה.
בלוז לחיים,
והחומרים הם חומרים שמהם עושים חיים ועושים ספרים.
ןאם הייתי משתתף בסרט ג'יל וגים הוא היא ואני היינו השלשיה. בלי שאני יודע מה האחרים חושבים
בלוז לחיים
האפשרות או אולי הצורך להחשף בכל הפינות ומלכודות העכברים של החיים מקנים עוצמה . פותחים פתח וסוגרים פתח.
אשה של חיים טעונים משלה והרף לאחרים משאירה חותם ליותר מהרף.
אני יודע, אני מוחתם. ולא תם.
נשיקות. לך ולו.
אלך לאונן בלי גרב, שישפך השפיך על היד.
WHO HAS THE BETTER DEAL IN LIFE
its 4 in the morning the end of December
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
460 Cherchez la femme
בין שבילים נסתרים
עד הגעת למשעול הדיכוטומיה
צד רגש, צד פרט
צד חום ואינטימיות משכרת לצד כמיהה מתמשכת ואין סופית לדרור
נושקת להמון ושועטת במדבריות לבדה.
ובאמצע כוס יין
וצדיק כתמר יפרח