סוזוקי מכיר? 
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
412me know Suzuki
it is part of my Thailand experience
crowded for sex though
but as they say in India
subkutch milega..
it is part of my Thailand experience
crowded for sex though
but as they say in India
subkutch milega..
its 4 in the morning the end of December
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
413חיפשתי וחיפשתי השראה למכירה, נגמר להם בשוק, (אם למישהו יש כיוון בבקשה תארגנו אותי...) לא מוצאת אותה בזמן האחרון.. לכן צירפתי הפעם כתבה שפרסמתי בעיתון בלייזר בינואר 2005 , לאחר שנשלחתי על ידם לסקר מועדוני חשפנות נבחרים. מאז עברו המון מים וזיעה בנהר מועדוני החשפנות בארץ, אני מניחה שחלק מהפרטים כבר כלל לא נכונים, הבורסה החליפה כתובת, מקומות נסגרו, הבנות מאז- כנראה התחלפו, המחירים- יש לשער- עלו, בשירותים אולי כבר התקינו מושבים, ואותי בטוח הכניסו לאיזו רשימה שחורה. בנוסף הצטרף מתחרה חדש לשוק החישפון: מועדון ה"בייבי דולס" שאותו לא ביקרתי עדיין אבל שמעתי עליו רבות וטובות, בכל מקרה הכתבה התפרסמה ממש מזמן אבל אני מקווה שתהנו ממנה למרות זאת.
עמוד האש
שלחנו את מירב, שהידרדרה לאחרונה מזנות לעיתונות לבדוק ולדרג בשבילכם 7 מועדוני חשפנות ישראליים. כי ציונות, אתם יודעים, זה אנחנו.
מירב: לפני שנים רבות, בין מכון ליווי אחד למשנהו, החלטתי לנסות את מזלי במועדון חשפנות: הרמתי טלפון, קבעתי אודישן, התפשטתי, הסתובבתי והתקבלתי (כן, הייתי פעם כוסית, היו ימים). בשלב הבא הורה לי גבר עבה ושעיר, דרך ענן של סיגר מדובלל, להתייצב ב-21:00 עם תחתונים. עדיף חוטיני. רק ב-22:00 אזרתי אומץ ויצאתי מחדר ההלבשה אל המועדון ההומה, כשאני נושאת אות קין על פטמותי. לא, בעצם לא נשאתי כלום על פטמותי, ותוך דקה הבנתי שעדיף לי למכור שחלה מאשר לפתח שם קריירה, וברחתי בלי שום כוונה לחזור. אבל אני זה לא אתם, ולמקרה שזה דווקא כן הקטע שלכם, או שסתם מצפה לכם מסיבת רווקים – חזרתי ובדקתי מה נשתנה בשבעה מועדונים בגבולות כביש החוף, ודירגתי אותם מהראוי לבזוי.
באופן כללי העסק נשאר כמו שהיה: המועדון תמיד חם כדיי שלבנות לא יתקרר הדגדגן, ודחוס באחוזי חמצן נמוכים כדי לשתק את המוח של הנוכחים. הגברים יושבים לבד או בקבוצות – וכמה שהקבוצה יותר גדולה, ככה היא עושה יותר רעש. גם הבנות שמרו על אותו קו אלגנטי מפעם: הן מסתובבות בין הלקוחות ומציעות התמרחות מקומית תמורת 20-30 שקל, או מופיעות על הבמה ברפרטואר שנע בין ריקוד ארוטי מקצועי לשעמומון חובבני.
בכל מועדון יש חדרי ריקודים פרטיים שבדרך כלל מתרחשים בהם דברים נוספים, מהרפיה ידנית ועד בכלל. כאן הבנות עושות את הכסף הגדול, ובעלי המקום מסתפקים ברווחים של דמי הכניסה והאלכוהול. ועוד דבר אחד, שהוא בטח כלל בינלאומי: כשהחשפנית על הבמה מורידה את התחתונים, סימן שהמופע עומד להיגמר. וזהו, בערך. בהנחה שאני לא צריכה להסביר לכם מה זה ציצים, אפשר לעבור מהכלל אל הפרט.
מילון המופעים המלא: מה זה "חוטים", למה מתכוונים ב"חדירה"- ומה עושים עם סטיק לייט.
תזכורת: פה זה לא הצבא.
אמבטיה: מופע לא שכיח. מציבים אמבטיה מלאה על הבמה, והחשפנית משתכשכת בה. בשנות בצורת מסתפקים בשפריץ של כמה בקבוקי מים מינרליים.
ויברטור: מוחדר למקום המתאים לו, וכשהוא יוצא – החשפנית מלקקת אותו כדיי לתקן את התיבול או משהו.
חדירה: מופע נדיר שכולל חשפן שמביא בחשפנית על הבמה, למען יראו ויראו.
חוטים: עלמת החן שולה מתוכה חוטים צבעוניים תוך כדיי ריקוד, ומפזזת איתך כשהם תלויים בין העולמות עד להוצאתם המלאה. קצת כמו לידה רק יותר כיף לראות.
לסביות: אני באמת צריכה להסביר לכם? אוקי- שתי חשפניות עולות על הבמה ומשתובבות יחד. במקרה הטוב הן באמת דו מיניות, במקרה הרגיל הן סתם מתבאסות.
נרות: על הבמה מוצבים נרות דולקים, והחשפנית מכבה אותם באמצעות משב רוח וגינלי. נו, אין דרך להגיד את זה יותר יפה.
סאדו: שתי חשפניות, או חשפן וחשפנית, או מסכן מהקהל וחשפנית מקיימים מופע של התעללות לסוגיה בצירוף אקססוריז. אגב, במקרה שצופה מהקהל מוזמן לבמה- הוא תמיד חוטף.
סטיק לייט: מקלון צבאי זוהר או כמה כאלה מוחדרים לתוך החשפנית. בשום אופן אל תנסו את זה בבית, הנוזל שבפנים נורא מסוכן.
פרחים: אותו העיקרון כמו החוטים (ע"ע) רק עם חבל ששזורים עליו פרחי פלסטיק.
צבע: מניחים על הבמה יריעת פלסטיק גדולה, והחשפנית מתמרחת בשלל צבעי גואש, מים ושמן. נאה אך מלכלך.
קצפת: החשפנית עולה לבמה חמושה במיכל קצפת, מורחת את התכולה באיטיות על גופה ומלקקת את עצמה. לפעמים בני המזל בשורה הקדמית זוכים לטעימה, ממש כמו בבית אמא. כאילו, מבחינת הטעימה מהקצפת.
קרח: אותו העיקרון כמו הקצפת, רק עם פחות ליקוקים ובלי אמא.
שיתוף קהל: בחור מהקהל- לרוב כוכב מסיבת הרווקים, חתן הבר מצווה או יושב ראש ועד העובדים- מוזמן לבמה ועושה את עצמו נהנה. כלומר לא עושה את עצמו, אבל גם לא עושה שום חשפנית.
שמן: אותה הפרוצדורה כמו הצבע, אבל לפעמים בפרץ של מקוריות נדחס הבקבוק אל הנרתיק של החשפנית ומבלה שם קצת, בהתאם לכוריאוגרפיה.
אירוח כפרי קרייזי וילג'
כתובת: ההגנה 2, חיפה
טל': 04-8512340, 050-5247445
אינטרנט: taanugot.biz (האתר לא פעיל יותר)
אל המועדון הזה הגעתי דרך אתר האינטרנט המפואר והמפורט שלו- שווה לגלוש אליו גם אם אתם לא מתכוונים להגיע. אחרי שהתרשמתי מהתמונות חיפשתי כתובת מדויקת, ולמרבה הזוועה נכתב שם "תחנה מרכזית ישנה חיפה, מול מגרש הכדורגל". התיאור הזה לא ממש עשה לי חשק: הנחתי שאני עומדת להיקלע לחור מטונף מהגיהינום. אבל לא- המקום הפתיע בגישה נוחה וברורה ומראה מעודכן, ביתי ונעים. בכניסה, בצד שמאל, ניצב ברמן חתיך ליד בר ענקי, ובצד ימין עמדת די.ג'יי מכובדת. שאר החלל מאכלס שולחנות עץ יפים הפונים לכיוון במת המופעים והעמוד המפורסם.
התאורה רומנטית וקולעת, ואזור הבמה מואר האולטרה-סגול המטשטש תווי פנים, מה שאומר שכל צפרדע הופכת שם לנסיכה. כלומר, בהנחה שצפרדעים יודעות לטפס על עמודים.
תוכנית אומנותית: קצפת, קרח, ויברטור, סאדו, לסביות, סטיק לייט.
איכות המופעים: ראיתי טובים יותר, אבל האווירה הכללית מהווה פיצוי הולם. ציינתי כבר שהברמן חתיך?
אקסטרה: אולם תחתון שלם של חדרי ריקודים פרטיים ומסאז'ים. לא גילו לי כמה עולה כל שירות. וגם לא איך קוראים לברמן.
כניסה: 60 שקל, ואפשר להוריד באתר שובר משקה לשתייה קלה או בירה.
שעות פעילות: כל יום, 10:00-2:00
כמה בנות על הסט: 7-5
מתוכן ישראליות: 1-2
לוק: גוף פצצה, פנים סבירות.
ניקיון: מצוחצח, אבל השירותים מטונפים
שוס למסיבת רווקים: המיועד עולה לבמה בליווי שתי חשפניות שעושות לו שמח ונעים בגב
ציון: 9
מוזר, לא מצאתי חתולים פוסיקט
כתובת: יורדי הסירה 3, תל אביב
טל': 03-5445588
אינטרנט: posicat.co.il
המועדון ממוקם בקומה שנייה בלי מעלית, ואחרי ארבע כוסות וויסקי נדמה שיש לו יותר מידי מדרגות. פנים המועדון מרווח ומואר, ומפוזרות בו ספות עור נוחות שפונות –הפתעה- לכיוון במת המופעים. בצד שמאל של הבמה שוכנת טלוויזיה קטנה שמקרינה סרטים כחולים מצוירים ומגניבים לאללה. הבנות מסתובבות בין הלקוחות בתחתונים וחזייה ומציעות מזמוז הגון תמורת טיפ שנגבה מראש. ברקע מתנגנת מוזיקה טובה יחסית למועדון חשפנות, אפילו שמעתי קצת רוק. ואולי זה היה ריר.
המקום כולו רוטט כמו ויברטור עצום עקב שימוש מופרז בבסים, ולמרות שראיתי המון בנות – אין יותר מידי הופעות, כי רובן עסוקות בהתמרחויות פרטניות על הקהל. בכל מקרה, אחרי כל הופעה שכן מתקיימת בא בחור קטן שתפקידו הבלעדי הוא לנקות את הבמה, המראה והעמוד. ואתם חשבתם שלכם יש ג'וב מסריח..
תוכנית אומנותית: שמן, לסביות, ויברטור, חדירה, שיתוף קהל, סטיק לייט
איכות המופעים: לא להיט גדול, אבל גם ככה רוב העסק מתנהל באחת על אחד
אקסטרה: ריקוד פרטי – 250-150 שקל
כניסה: 80 שקל, ואפשר להוריד מהאתר שובר של 10% הנחה שמזכה גם במשקה ראשון חינם (בירהשתייה קלה)
שעות פעילות: כל יום, 23:00 עד קריאת התרנגול
כמה בנות על הסט: 20
מתוכן ישראליות: 9 (!)
לוק: בסדר פלוס. נצפתו גם שאפות אמיתיות
ניקיון: נקי אבל מהביל, השירותים בסדר אבל מכסה האסלה חסר, שזה רע מאוד בפנג שווי
שוס למסיבת רווקים: כולם ייכנסו ב-70 שקל, וישמרו לכם מקומות...
ציון: 8
למטה אסון, למעלה ששון הבורסה
כתובת: הרקון 8, ר"ג
טל': 03-7513332
אינטרנט: אין אתר (היום כבר יש) אבל אפשר להוריד שובר משקה חינם ב- ravakim.co.il
המועדון קורא לעצמו "מועדון החשפנות מספר 1 בישראל" אבל אצלי הוא יסתפק במקום השלישי- וזה רק בזכות הגודל ואיכות המופעים. המקום נראה סליזי ומיושן, עמדת הדי.ג'יי הצמודה לבמת המופעים מעוטרת בתאורת כריסמס נוראית והדי.ג'יי הוא חלק בילתי נפרד מהתוכנית, ככה שבמשך כל הערב הוא לא מתפשט, תודה לאל, אלא מקשקש למוות.
המועדון נפרש על שני מפלסים: בקומת הקרקע יש בר, פינות ישיבה ובמת מופעים. בקומה השנייה יש פינות ישיבה לזוגות בלבד, עם תצפית ישירה על ציוד התאורה המותקן בתקרה ותצפית חלקית בקושי על שאר המועדון. בקומה הזאת יש גם חדרי ריקודים פרטיים ושירותים. הבנות מסתובבות רק בתחתונים ומציעות את איבריהן ללקוחות, והאווירה מסתכמת בשתי מילים- מבזה ומשפילה. ואני מזכירה לכם שאת המילים האלה אתם לא שומעים מבתולה, כן?
בניגוד מוחלט למה שקורה למטה עומדות ההופעות על הבמה. לרגע קט חשבתי שהגעתי לערב גאלה של להקת בת שבע. ההופעות היו מלאות בארוטיקה יפה על גבול המחול המודרני, ומופע אחד שזכור במיוחד לטובה היה של בחורה שהוציאה מתוכה חבל פרחים מפלסטיק באורך ארבעה מטר, ורקדה איתו כשחציו עדיין טמון בנרתיק. ולא, היא לא הסתובבה עם תיק.
תוכנית אומנותית: שמן, לסביות, ויברטור, חדירה, שיתוף קהל, פרחים, אמבטיה
איכות המופעים: אמריקה!
אקסטרה: ריקוד פרטי – 100 שקל
כניסה: 80 שקל, כולל שתייה קלה או בירה
שעות פעילות: כל יום, 23:00 עד השעות הקטנות. שבת וג' מיוחדים לערבי נשים מהשעה 20:30, ומ-23:00 גם גברים רשאים להיכנס.
כמה בנות על הסט: 10-12
מתוכן ישראליות: 3
לוק: כמעט כולן, איך לומר, לא זכו לביקור של מלאך היופי, אבל אחלה גופות
ניקיון: נקי יחסית לתחנת דלק. שירותים- 65% חמצן
שוס למסיבת רווקים: מעלים את המיועד לבמה, כופתים אותו באזיקים ומתעמרים בו. ממש כמו בחיים, רק עם פרטנרית בעירום
ציון: 7.5
זה לא שהתפשטנו, זה ששכחנו להתלבש היהלום שבכתר
כתובת: אלנבי 9, ת"א
טל': 054-4560853
אינטרנט: sex-diamond.com
מקום קטן ודחוס ובו בזמן גם נעים ומגרה. באמצע המועדון יש במה קטנה ועליה הפתעה: שני עמודים! מסביב לבמה ודי צמוד אליה, פזורות ספות קטיפה נוחות. רוב הבנות לא ממש יודעות לחשפן (לחשפת? למחשף?) או מתעצלות, או במחזור- להוציא ישראלית אחת עם גוף אלוהי ופנים שאלוהים ישמור, שדפקה הופעה בעירום מלא ומרתק.
חוץ מהכניסה הזולה ומחיר המשקאות ההגיוני התלהבתי גם מהעובדה שהבנות לא מתעלקות: הן יושבות או מסתובבות כאילו אף אחד לא שם לב שהן בעצם ערומות, ואם מישהו קורא להן, הן ניגשות בשמחה.
יש גם סטיררים חמודים בצורת חשפנית שמותר לקחת הביתה. את הדבר האמיתי אסור בעיקרון, אבל מותר לבדוק תמורת תשלום.
תוכנית אומנותית: סטיק לייט, ויברטור, אמבטיה, צבעים, חוטים
איכות המופעים: תלויה במצב הרוח ובאחדות הממשלה
אקסטרה: ריקוד פרטי – 100 שקל
כניסה: 50 שקל, ואפשר להוריד מהאתר שובר משקה שתקף לימים א' ו- ד'. למה דווקא? אנא ערף?, אולי אלה הימים שהחבר'ה מ AA קופצים לבקר
שעות פעילות: כל יום, 22:30 עד הרפיה
כמה בנות על הסט: 6-8
מתוכן ישראליות: 2
לוק: רוסיות מהממות, ישראלית אחת מלאה ויפה, ישראלית שנייה לא יפה אבל גוף פצצה
ניקיון: נקי אך טחוב משהו, לשירותים אין אסלה. תעשו בבית!
שוס למסיבת רווקים: המיועד נכנס חינם
ציון: 7.5
אוזבקיסטאן זה כאן הלידו
כתובת: היצירה 14, רמן גן
טל': 052-4817217
אינטרנט: lido.co.il
המועדון גדול, אפלולי ומעופש כיאה למועדון חשפנות ישראלי. הבנות רוסיות ויפות כיאה לחשפניות ישראליות, והמלצריות רוסיות ולא הכי יפות, כיאה. האווירה המועדון זנותית וארוטית, וככה גם המופעים על הבמה. מבעד למסך של עשן וארוטיקה הצלחתי להבחין בכמה קבוצות של גברים ובהמון יחידים הפזורים ברחבי המקום, ולמען האמת נראה שלא מעניין אף אחד מה קורה על הבמה, למרות שהבנות יפות והמופעים ממש חביבים. באופן כללי הלידו נראה כמו סרט אוזבקי, והמוזיקה במקום יכולה להבריח חרשים. או להחריש מבריחים. תלוי מה אתם.
תוכנית אומנותית: שמן, לסביות, ויברטור, חדירה, נרות
איכות המופעים: גבוהה
אקסטרה: ריקוד פרטי. המחיר גמיש לא פחות מהבחורות
כניסה: 70 שקל
שעות פעילות: כל יום, 22:30-3:00
כמה בנות על הסט: 6-9
מתוכן ישראליות:2
לוק: יש כוסיות!
ניקיון: זוועה, כולל השירותים
שוס למסיבת רווקים: המיועד ועוד שני מלווים נכנסים חינם, וגם כאן מתעללים בו על הבמה
ציון: 6
באתי בגלל המופע, נשארתי בגלל הזיון ראש כחול
כתובת: חלוצי התעשייה 80, קריית אתא
טל': 04-8494045
אינטרנט: לא מאמינים בטכנולוגיה
אל המקום הגעתי ממש במקרה, תוך כדיי שיטוט ברחבי הצפון הגשום. הוא ממוקם על כביש ראשי, והשלט שלו נראה למרחקים. נכתב שם בבירור: "מועדון חשפנות אקסקלוסיבי" – בלי שגיאות כתיב- ולכן ביקשתי להיכנס ולפשפש. בכניסה נתקלתי בהתנגדות קלה, ורק אחרי שהסברתי לבעל המקום שאני מחפשת מקום לערוך בו מסיבת רווקים לידיד הותר לי להיכנס. בתשלום כמובן. המועדון קטן ואינטימי ומעוצב בחמימות. הכניסה אליו אמנם מאוד זולה, אבל כדיי לשתות מומלץ לקחת משכנתא בשוק האפור.
חיפשתי חשפנית, אפילו אחת, ככה לרפואה, ומייד הוסבר לי במילים עקיפות ובשקט שאין, אבל יש חדרים והבנות מחכות בפנים. שאלתי אם אפשר לארגן איזה מופע קטן למסיבת הרווקים, אבל בעל המקום השיב שזה טיפה בעייתי, ובכל מקרה עדיף להזדיין וזהו, בלי משחקים.
בקיצור, אם היום נחתתם ממאדים- מדובר בבית בושת, נקודה.
תוכנית אומנותית: אין
איכות המופעים: מופשטת
אקסטרה: 200 שקל כולל הכול
כניסה: 30 שקל
שעות פעילות: כל יום, כל היום
כמה בנות על הסט: הן מחכות בחדר. בלי משחקים!
מתוכן ישראליות:0
לוק: סודי, אבל רוסי
ניקיון: המועדון אחלה, השירותים בניחוח שתן ופריחה (לא, לא של וורדים)
שוס למסיבת רווקים: אם המיועד בתול, זה המקום לגמול אותו. אפשר גם לעודד אותו בשירי מולדת רוסיים
ציון: 5.5 (9 על המקום, מינוס 3.5 על ההטעיה הערמומית של השלט)
שמישהו ירים טלפון לדובר קוסאשווילי סקסו
כתובת: קיבוץ גלויות 27, חיפה
טל': 04-8660017
אינטרנט: (האתר לא פעיל יותר) sexoclub.co.il
אתר האינטרנט של המקום יותר ארוטי ונעים מהמקום עצמו: העיצוב מעופש, התאורה עמומה, והגוונים השולטים הם שחור ואפור. המועדון אמנם גדול ומרווח, אבל דחסו בו המון שולחנות ארוכים שמזכירים חתונה גרוזינית, וככה גם הבנות. קרן האור היחידה זרחה מכיוון מלצרית יפהפיה אך לבושה. ועוד נקודת אור: יש מבחר מגוון מאוד של חשפניות, וביניהן, לשמחתי, בנות מלאות עד שמנמנות, וסקסיות נורא.
תוכנית אומנותית: לסביות, חדירה
איכות המופעים: כמו פורנו רע- מספק לרגע אחד ואח"כ קצת דוחה
אקסטרה: ריקוד פרטי. תבררו לבד את התעריפים
כניסה: 60 שקל, אפשר להוריד באתר שובר משקה לשתייה קלה או בירה
שעות פעילות: כל יום, 22:30-2:00
כמה בנות על הסט: 8-9
מתוכן ישראליות:2-3
לוק: מגוון, גם קצת מפחיד
ניקיון: מעופש אבל השירותים נקיים. אולי עדיף לבקש הופעה בשירותים
שוס למסיבת רווקים: לא נתקלתי באחד כזה אלא אם המיועד גרוזיני. במקרה כזה אפשר להתייחס לכל העניין כחזרה גנרלית או משהו
ציון: 5
וכמה מילים על שירותים נוספים:
ולא, לא שירותים כאלה. שירותים כאלה
ברוב המקומות שנכתב עליהם כאן, וגם בכאלה שלא, מציעים שירותים נוספים תמורת תשלום נוסף. וכן, "שירותים נוספים" זה בדיוק מה שאתם חושבים שזה. התעריפים דיי קבועים (ביד יוצא בערך 150 שקל, בפה 200, חדירה 200-350), אם כי גם לבנות יש מילה לגבי גובה התשלום, והוא יכול להשתנות בהתאם למצב הרוח שלהן ולמידת האטרקטיביות שלכם.
שתי בעיות יש עם העניין הזה: קודם כל, יש מקומות שלא מציעים שירותים כאלה, ואם תבקשו אותם זה יכול להיגמר בבכי. דבר שני, גם המקומות שכן בעניין לא ממש מכריזים על זה בתפריט. בקיצור קודם תסתכלו מסביב, תרגישו את האווירה- ורק אח"כ תחליטו אם שווה לכם לנסות להשיג מציצה
קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
414מירב,
איזה מזל שנגמרה ההשראה בשוק...
הכתיבה שלך כל כך יפה, מענגת, עושה נעים בכל הגוף. גם בראש. הלסתות נתפסו לי, כמה אפשר לחייך ברצף.
רק דבר אחד לוקח את הכתיבה שלך בתחרות היופי. הכותבת. מבפנים ומבחוץ.
ממשיך למלא לוטו, אולי אזכה להיות איתך כל יום.
ערב נפלא,
אבוד
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
415אתמול יצאתי לירח...
יום מתסכל במיוחד עבר על כוחותינו במרכז. למרות סלידתי העמוקה משיחות טלפון ככלל וממכשירי פלאפון בפרט לא הצלחתי להתחמק ממה שנראה עכשיו ככמה שיחות שכל אחת מהן נמשכה חצי יובל לפחות. קודם לכן חצב בתוכי גבר בעל מימדי זכרות ענקיים, כשהוא שוכב על גבי, אוחז את שדי ופוער את תוכי עד לגמירה המיוחלת של שנינו. בשוך סיעור האיברים ניסיתי לפרגן לעצמי שעת שנ"צ אך המכשיר הנלוז לא הפסיק לטרטר, מתעלם לחלוטין מ 56 הק"מ שהצלחתי לגמוע בבוקר בחום הכבד שהחליט לשרור פה בימים האחרונים. איפה לעזאזל החורף שלי? עוד לא פורים ואני כבר מזיעה בתוך הקסדה שלי ובגלל שהיא חדשה והלחיים שלי מכווצות חזק על הלסת אני מצליחה גם לנשוך בטעות את העור הרך שבפנים הלחי. טעם קלוש של דם מדגדג לי את בלוטות הטעם, זה כאב נוראי, כזה הממלא לרגע אחד אבל ארוך כל נים בגוף, ממש בדומה לכאב כאשר דופקים את זרת כף הרגל באחת מרגלי המיטה.
בלילה אני חולמת על סיגריות ומתעוררת עם רגשי אשם קשים, לכן, כל היום אני לועסת מסטיק לסיפוק היצר האוראלי שלי, רעיון גרוע ליישום בתוכה של קסדה חדשה ולוחצת. עכשיו אני מבינה זאת טוב יותר לאחר שהנשיכה המדוברת חוזרת על עצמה בפעם השביעית. אני נזכרת שבבית יש לי תרופת פלא שרק רעיון השימוש בה מעלה בי דמעות, קוראים לה "אורלמדיק" והיא קשה מנשוא אבל מעלימה את האזור הלעוס תוך עשר שניות של גיהנום טהור. אכן, יום נהדר.
כבר יומיים שלא עשיתי ספורט ובוקר האתמול לא היה שונה מקודמו כך שבנוסף לכל אני מרגישה כמו "פיונה של שרק" וכלל לא ברור לי איך אני, זו שתמיד מתהדרת בחשיבה מחוץ לקופסה, מצליחה ליפול למלכודות של שנאה עצמית כאשר אני מודדת את עצמי מול אידאל היופי שמפמפם לנו צו האופנה.
ברגע אחד אני מחליטה להתקלף ממיטה לא שלי, לשים קץ ליום המייגע ולחגוג בירח, עוד נסיעה של כמעט 30 קילומטר, אבל קטן עלי. אני נכנסת למקלחת לקרצוף ארוך, לא מפספסת אף נקב ומילימטר רבוע, מתעכבת על השדיים שנורא כואבות לי בזמן האחרון, אם אליעזר בן-יהודה או מישהו אחר פה חושב שאוכל לדבר על איבר גוף נשי בגופי, בלשון זכר, שיתבדה ומהר. אני אמנם רחוקה מלהיות מירב מיכאלי, אבל השדיים שלי כואבות. נקודה. מעניין אם זה ייתכן שהן גדלות גם בגיל שלושים, כי כך לפחות זה מרגיש.
מאורת החשק והדגדגן שתיהן עוברות טיפול מסור ודומה עם סבון בעל P.H המותאם במיוחד לאזור הקסמים שלי ושנייה לפני שאני נחנקת מחוסר החמצן באמבטיה, אני יוצאת ומתנגבת.
מרפי היום חסר רחמים. אחרי רבע שעה של ניסיונות התנעה כושלים אני מתקשרת לירח שיבטלו את השולחן שהזמנתי לשעה שבע, מקסימום אגיע ואתיישב על הבר, אני מסבירה במבוכה.
השעה ומשהו הבאות עוברות על כוחותינו במיני ניסיונות הנעה כגון קיק סטארט, דחיפה בריצה, התחנפויות, פמפומים, דברי הלל, ניתוק צינור הדלק, חיבורו, ותחנונים אין קץ אל חיית מתכת עקשנית.
לציון לא הגיע חוטר מגזע ישי, אולם יצאתי את דרכי, עוטה פרנק תומס כבד במיוחד, בסביבות השעה תשע, חונה מול ויטרינת הכניסה השקופה של הירח, אך ייסורי איוב עוד לא תמו כאשר השעה הבאה עוברת בהזלת ריר לכיוון המארחת, שהיתה מאוד רוצה להושיב את כוחותינו שתיכף נגמרים, או לפחות מדמים סצינת טירוף מתוך קן הקוקיה, אבל לצערה הירח מלא.
בסביבות השעה עשר בלילה הושבנו אחר כבוד בצידה הפנימי של ויטרינת הכניסה. אין סיכוי לקבל שולחן נורמלי בשעות כאלה, אך בכל זאת תלו בי כמה זוגות עיניים, שהגיעו אחרַי, מבטים מריירים ומלאי קנאה, כמו משפחת כלבלבים שמחכה תחת השולחן לשאריות מבנם של אדונם, לאחר שעה שלמה שריח הצלי עלה ב 220 מיליון התאים העשירים בקולטני ריח שבאפם. לרגע נזכרתי שגם אני נראיתי כך עד לפני דקה, לכן ניערתי מעלי את ההליכה הטווסית והתיישבתי בשפיפות שקטה.
בעוד אני מחכה למנות שהוזמנו יש לי נקודת תצפית על רחוב בוגרשוב ועל האופנוע שלי. כמה נוח! הלוואי שבכל מסעדה היו מחלקים מוניטור קטן המראה את מצב הרכב בכל ביס נתון.
"רכב מאזדה מספר XXXXXX, יש ערס קטן שמקשקש לך באבק שהצטבר על השמשה האחורית: כוס...אמא...שלך...יא...מני... - ליירט לך אותו בשומשום ?"
התה הירוק מגיע לשולחן בקנקן ברזל שחור ומייד מומתק באיזה קילו וחצי של סוכר חום, בשביל כוחותינו. אני לוגמת לאט, מתבוננת בעוברים ושבים. מעניין אם יש להם מושג שבמסעדה הלא מנקרת עיניים הזו יש את הסושי הכי טוב בארץ, לדעתי. אני מכירה את הרחוב הזה היטב, מזמנים לא מאוד רחוקים בהם עבדתי בבוגרשוב 12 האפלולי, עשרות פעמים עברתי מול הוויטרינה הזו והיא מעולם לא משכה את עיני, היום אני מביטה החוצה מעברה הפנימי וחושבת דווקא על חמשת התקתוקיות שהספקתי לעבוד בהן, ומנסה להיות כנה עם עצמי בתשובה לשאלה האם אני מתגעגעת לתקופה ההיא. בינתיים מגיעה מנה של סלט אצות וואקמה, כוחותינו שיכולים כרגע להתאבד על סוס יאור מנסים לרסן את עצמם ולנקר בעדינות מהסלט שממילא לא ימלא אף אחד. הזמנתי אותו בעיקר כדי לספק מעט סיבים למערכת העיכול שלי שעומדת להיות מותקפת בטילי אורז לבן.
את הערב בבן יהודה 38 אזכור תמיד לטובה, כאשר הגיע עלם חמודות וביקש אותי בשמי. מייד ראיתי כי הנ"ל אינו מוכר לי ושאלתי אותו לפשר בקשתו הספציפית, העלום אמר בפשטות: "קראתי דיווחים חיוביים עליך באינטרנט"... ברור היה לי כי הידע שלי במחשבים ובכפר הגלובאלי שיצר האינטרנט הינו זעום לעומת אנשים אחרים - את המחשב הראשון והיחידי שלי קניתי לפני מספר די מועט של שנים, כדי שישמש אותי בעבודות כתיבה שונות - ההתחברות למרשתת היתה משנית, אבל הרעיון שיש אתר בו החברים מחליפים ביניהם רשמים לגבי נערות עובדות נשמע לי פנטאזי ופנטסטי כאחד. לא ביזבזתי זמן ובאותו הבוקר בו נסתיימה המשמרת הקשתי את כתובת האתר שנתן לי העלום. באותו הבוקר התפוגגו להן כל הפרעות הקשב והריכוז של כוחותינו, אפי נותר ממוסמר אל המסך שעות רבות וברדת הערב, ממש לפני שיכולותי הקוגניטיביות אזלו, החלטתי לפנות אל כבוד מנהל הפורום - מנצח התזמורת הזימתית - עמית.
בתחילה הצגתי את עצמי, אהבַתי לעיסוקי ועוד כמה שאלות בנוגע לחוסר האיזון שמתקיים בפורום בין דיווחי הגברים לבין המלל הנשי. הרי לנו, הנשים במקצוע, יש סיפורים כל כך מרתקים ארוטיים ומצחיקים, לכן הצעתי את עצמי ככתבת בעלת כישרון ששואף לבינוני לענייני תקתוקיות.
עמית הגיב במה שנדמה כחוסר אמון בקיומי ומשך את הזמן בתואנה כי כבודו חוכך בדעתו, אבל לדעתי מאחורי הקלעים התרחשה פעולת בדיקה מקיפה שכללה דגימה של מירב במקום עבודתה (אז מיקי), למרות שכבודו לעולם לא יודה בכך. מהר מאוד למדתי, שלהוציא ממנו מידע מסווג - למרות תחבולותי הנשיות – זהו ניסיון שבגדר בזבוז זמן. הבנתי שעלי לעשות מעשה ולהוציא את התותחים הכבדים. שלחתי אל כבודו מיני מנחות כגון שה צעיר, שוקולד "גודייבה", ליטר וחצי של "גריי גוס" ואת הכתבות שפרסמתי בעיתון בלייזר כמה שנים קודם לכן. אני לא בטוחה מה מאותן מגדנות היטה את הכף, הייתי רוצה להאמין שזה השה הרך כי היה כל כך קשה להשיג אותו, אבל נפל דבר וכבודו נתן לי אור ירוק. הכתיבה החלה. ובתקתוקיה אחת, במעבה תל אביב, עסקו נשים מספר בזיונים אין קץ כאשר אחת מהן ישבה כפופה, תחת אלומת אור אדומה וכתבה.
אני מתבייתת על המלצרית בזום היסטרי ורואה אותה מתקרבת עם מגש גדול. אם המגש הזה לא נוחת מולי, בי נדרתי כי אנקום את דמם של כל הדגים הנאכלים כאן בעודם חיים. לשמחתי המגש אכן נועד לשולחננו, כוחותי ואני מסתערים עליו, פיסות גן עדן קטנות מעוטרות בביצי דגים מתפצפצות, נטבלות ברוטב השחור ובהינף מקלות עץ מתעופפות אל תוכי המורעב. יצירות אומנות בטעם של אורגזמה. כל תיאור אחר יעשה למה שמוגדר שם כסושי עוול נוראי וחרַקירי אוטומטי של השף.
בעוד כשבוע אעשה טעות נוראית ואטעם סושי גנרי אחר ואפלוט בטעות: "בחייאת זומזום, זה סושי זה?"
תוך כדי לעיסה שקדנית של ריבוי האורגזמות, אני רואה דרך הוויטרינה דבר שבכל מצב אחר בחיים היה גורם לי להתקומם כשור אל מול סדין אדום מתנפנף, פלוס עשן לבן שייצא לי מהאוזניים ומהאף.
גבר שנראה כמו קבצן, אבל אולי סתם לא לימדו אותו מעולם להתאים צבעים, מתקרב אל האופנוע שלי ובהילוך איטי מלביש עליו את סליו וחבילותיו. היה לו גם מקל ארוך מדי כדי שייחשב למקל הליכה. אותו המקל מונח, ולא ממש בעדינות, בין הכידון לבין ידית הבלם האחורי של אהובי הממונע. אוי לחוצפה!! הגבר נעמד ומתחיל לדבר עם אחד מבעלי האופנוע שחונה לידי, חתיכת סושי מתחלקת לי מבין המקלות בסאלטה משולשת אל רוטב הסויה. אין לי הרבה זמן, תוך כמה שניות של התבוססות בסויה החתיכה תתפרק, אך אם אציל את החתיכה מגורלה לפיוזים שלי יהיה זמן להתקרר, החלטות החלטות...
תוך כדי פעולת הצלה נרחבת - של הסושי כמובן - אני נזכרת בבן יהודה. לפני כל משמרת הייתי מחנה את האופנוע בדיוק ברדיוס של המצלמות החיצוניות, כך שכל עוד אני פנויה יש לי עין אחת על יקירי ועוד עין שחוטפת מיגרנה מעשן הסיגריות שממלא את חדר ההמתנה. אחת לכמה משמרות הייתי תופסת מספר חבר'ה שלא היו מספיק אמיצים להיכנס יחד עם חברם לנשק, ממתינים לו בחוץ בצורת סימן שאלה, על האופנוע שלי. או אז הייתי חוטפת חום, שפעת וגלי עצבים בכל הגוף ושולחת את איגור או בוריס האימתניים להיכנס בהם.
החתיכה לא ספגה יותר מדי נוזלים והיא נימוחה באופן מושלם. צביטה קטנה מהוואסבי החריף, עיגול וחצי מהג'ינג'ר הכבוש והזמן עוצר מלכת מרוב תענוג. פיוזים? איזה פיוזים? לא יפה להעיר עכשיו את איגור ובוריס, הבחור באמת נראה מסכן, ואולי אין לו כסף למקל אמיתי, לכן הוא מסתובב עם מתלה של וילון. רחמנות. גם אין סיכוי שאני משאירה את המגש להגן על עצמו, המלצרית עוד עלולה לפנות לי אותו מחוץ לשטחי הקו הירוק, או גרוע מכך, מישהו עלול לטעום משללי היקר ולחסל לי דווקא את החתיכות שאני אוהבת יותר. הבחור בחוץ בהחלט נראה לי כבר הרבה יותר סימפטי.
לאחר התכתבות ענפה עם עמית ומספר פרסומים שהיכו גלים בפורום, התחלנו לדבר, כבודו ואני, על הרעיון שאעבור לעבוד בביתי הפרטי. הבעתי בפני תא הדואר שלו את חששותי הכבדים מהעניין והוא הצליח להניח את דעתי בכל פעם מחדש, למרות הריקושטים שספגתי. טיעונו המרכזי היה כי מרבית מחברי הפורום הינם אנשים איכותיים, דבר שלמדתי בעצמי די מהר מהתגובות שעורר הפוסט שלי - גם במקרה של תגובה מצמיתה לדברי היא בדרך כלל נכתבה בצורה איכותית ומכובדת - תוך תקינות מילולית והלך דעת, גם אם לא תואם לשלי, מעניין ועמוק.
היום אני מסתכלת אחורה מבעד הוויטרינה השקופה של הירח על העולם שהשארתי מאחור, האפלוליות המנחמת של התקתוקיות, תחושת האחווה ששוררת בין פועלות המין - גם אם מזויפת היתה - רחש הזימה וריחות הרעב המיני, שינה טרופה של שעות הבוקר ושרירי רגליים דואבים אחרי לילה שלם של תיזוזים על נעלי עקב, סקס אלמוני, רעש מחריש והדממה של אחרי, אורות אדומים ואורות פלורסנט.
מתגעגעת? אנא עארף...
אגב, הירח: moon, בוגרשוב 58.
שלכם, עדיין בחופשה אבל כל כך מתגעגעת. מירב.
קישור לאתר הפרטי שלי:
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
416הירח והמסוע
טקסידרם אחרכך
מעגלים עירוניים שחולקים
its 4 in the morning the end of December
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
417אוהו איזה כיף לפתוח את המחשב, להיכנס לפורום ולקרוא את היצירה שלך, מירב האחת והיחידה !!
מחזיק אצבעות שלא תחרימי אותי על ההשוואה, אשתף אותך בתחושה הספונטנית שפיעפעה בי למקרא המעדן שלך:
הכתיבה שלך מעוררת בי תחושת סושי הירח בגופך.
מענג, מרפא.
אוהב אותך ואת הכתיבה שלך ! מאד !
אבוד
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
418אבוד צודק, כיף אמיתי לקרוא אותך ו"להיזכר":
[QUOTE=זונה מאושרת] ...אבל תודה על הסושי" [/QUOTE]
משה מינייס
מי שחי על הקצה תופס פחות מקום
מי שחי על הקצה תופס פחות מקום
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
419ריבוב מקסים של עולמות.....
לו רק......
its 4 in the morning the end of December
מיומנה של מירב הזונה המאושרת
420מירב המאושרת, עוד כמה חודשים תוכלי להדפיס את כל מה שכתבת עד עכשיו כאן - ולפרסם ספר - בלי הרבה בעיות.
אני בטוח אקנה. בבקשה תמשיכי!! אולי עוד כמה סיפורים על העבודה? ברשותך? זה ממכר...