זו לא כתבה שלי והיא נלקחה מאתר אחר
גלדיאטורים!
בסוף השבוע החולף נרשם עוד פרק הירואי בסכסוך האינסופי בין דנה ספקטור לפמיניזם (והפמיניסטיות) הדוגמטי. במוסף 7 ימים החגיגי (ראש חודש ניסן, מה?) המורחב והכרומטי התפרסמה כתבתה של ספקטור "האמת העירומה" שעסקה בעולמן הקסום של החשפניות. במשך שבועיים סיירה ספקטור במועדוני חשפנות, דיברה עם הנשים העובדות בהם והתרשמה באופן בלתי אמצעי מחוויית המשתמש במקום.
אם הבנתי נכון, הטריגר להרפתקה הזו נעוץ בהתנגדותן של פעילות וארגונים פמיניסטיים לפתיחתו של מועדון חשפנות ב'קולוסאום' ז"ל בטענה שבמועדונים כאלו נשים מושפלות כשמותר לגעת בהן כמו בחפצים. שקיומם של מועדונים כאלו מגביר את התפיסה של נשים כאובייקט מיני ויש להם חלק בהטרדה המינית שעוברות נשים גם מחוצה לו. כמו כן, טוענות המתנגדות, מועדוני החשפנות הם חלק מתופעת הסחר בבני אדם וכי עבור הנשים העוסקות בחשפנות מדובר במדרון חלקלק – זה מתחיל מריקוד עם עמוד ונגמר בזנות.
האמנם?
ובכן, הכתבה של ספקטור אמורה היתה להיות מה שמכונה בעגה המקצועית, כתבת צבע שמשמעותה, לעניינינו, גושפנקא – הקולוסאום אמור היה להעביר את החשפנות מרחובות חשוכים וצדדיים למרכז העיר ולאור הזרקורים כבידור קליל ולגיטימי. את מה שהקולוסאום עדיין לא הצליח לעשות עבור מועדוני החשפנות, עשתה כתבה אחת בידיעות אחרונות. דנה ספקטור, כמובן, לא אשמה – זאת השיטה וספקטור גם היא, במידה מסויימת, קורבן שלה. אבל האמת היא שזאת לא היתה אפילו כתבת צבע. בפועל, מה שקיבלנו זה טור אישי מורחב שכולל את הווידוי על היותה אקסהיביציוניסטית, על פנטזיית החשפנות שלה, על פנטזיית העמוד ועל הבילוי המשותף במועדון עם בן הזוג שלה. מכיוון שאין לה חברות חשפניות (עוד נחזור לזה בהמשך) בשביל הסיפור האישי שיוביל את עלילת הטור, היא יצאה לשטח למצוא אחת. לחברה החדשה שלה, לתאומת הנפש, קוראים הילה.
לזכותה של ספקטור יש לומר שבשום שלב של הכתבה היא לא מסתירה את העובדה שהיא באה למועדון כדי לשמוע שחשפנות זה לא מה שהפמיניסטיות חושבות ויש, ועוד איך, חשפניות שמחות. החשפניות, נשמות טובות שכמותן, נותנות לדנה, בדיוק כמו ללקוחות, רק את מה שיעשה לה טוב. כן, העבודה סבבה, כן, הכסף טוב, לא, הן לא מגיעות מרקע של התעללות, לא, אין זנות במועדונים והדבר היחיד שמשפיל בעבודה הזו זה הפמיניסטיות השמנות שרוצות לעזור להן. ומרינה תכולת העין? היא רק נראית כאילו היא בטריפ רע של אל.אס.די.
מה שעצוב באופן מיוחד בכתבה הזאת זה שהפער הבלתי נתפס בה הוא לא בין הטקסט לסאב-טקסט אלא בין הטקסט לבין איך שספקטור מפרשת אותו. כמעט כל מה שאומרות רוצחות הפאן הפמיניסטיות נמצא בטקסט של ספקטור – בין אם כשהיא מצטטת את הבנות ובין אם כשהיא משתמשת במילותיה שלה. למשל, כשמצד אחד היא מתפעלת מכך שהחשפניות נראות בדיוק כמו השכנה ממול ומצד שני היא מצטטת את תאומת הנפש שלה: "אף ילדת שמנת לא תגיע לכאן, חייבים להזדקק לכסף" ולא תוהה בקול האם יתכן שהשכנות שלה בכרמל או בביצרון אף פעם לא נזקקו לכסף.
מצד אחד היא כותבת: "לפחות ממה שאני רואה במועדון הזה, חשפנות הפסיקה להיות מקצוע של עולות חדשות במצוקה כלכלית והפכה לג'וב מיינסטירימי" ומצד שני מתארת איך לנגד עיניה הבחורה הכל-ישראלית, המכונה סיגל, מכבה את עצמה ונעלמת על ברכיו של איזה חייל ששילם 20 ש"ח כדי למשמש אותה, מצד שלישי היא מצטטת את הילה שאומרת במפורש "יש פה מלא מבתים גרועים ומשפחות הרוסות". כשהיא מדברת עם החשפנית קים שהחליפה אב מכה בבן זוג מכה מנסה ספקטור לרמוז לה שאולי מועדון חשפנות זה לא בדיוק המקום בשבילה. לקים, מצידה, אין מושג על מה היא מדברת.
מצד אחד היא מזהה ש-90% מהבנות מנותחות ומאבחנת, כמו שרק היא יודעת, ש"לכן הן עושות לעצמן סיליקון, כדי שלא יגעו להן בשום דבר שהוא באמת שלהן." מצד שני כשהחברה החדשה שלה אומרת "לא סמכתי על גברים הרבה לפני שהגעתי לכאן" ו-"חשפנית אף פעם לא שוכחת מאיפה הכסף שלה בא" היא מציינת את זה כאנקדוטה ולא עוצרת כדי לנסות להסביר לעצמה ולנו מה יכולה להיות המשמעות של אמירות כאלו.
איך זה יכול להיות?
מה שקומם את דנה ספקטור יותר מכל זאת העמדה הפטרונית לכאורה של הפמיניסטיות המתנגדות למועדוני החשפנות. היא יוצאת מדעתה כשהן מנכסות לעצמן את עמדת המספר-יודע-הכל וטוענות שחשפניות הן נשים מוחלשות, חלשות ומנוצלות. שחשפנות וזנות הן היינו- הך, שהדרך מחשפנות לזנות היא קצרה מאוד, שחשפנות משפילה נשים בכלל ואת החשפניות בפרט ושחשפניות מגיעות לג'וב הזה מחוסר ברירה ולא מבחירה חופשית.
למרבה הצער, בכדי להפריך את מה שהיא רואה כקלישאות גילמן של בוגרות החוג למגדר היא נזקקת ללא מעט קלישאות נגד – למשל, התיאור של המועדון כמו חוף ים חסר דאגות בתיאלנד והשוואתו מקום עבודה לגיטימי והגיוני כמו רשת בתי קפה. למשל, מציאת הנפש התאומה שלה שבניגוד אליה העזה לממש את פנטזיית החשפנות. למשל, החשפניות העליצות עם המיניות הבריאה והמתפרצת והחבר שאוהב את העבודה שלהן. למשל החשפנית המיליונרית שהיא גם בעלת בתים וגם סטודנטית לכלכלה. למשל, הפמיניסטית השמנה והמכוערת שמסתירה את קנאתה בכוּסיות באמצעות מסיונריוּת, התנשאוּת והריסת מסיבות. אה, וכל הנשים בעצם רוצות לרקוד על עמוד בזמן שעשרות גברים מריירים להן על הבהונות.
אם זה לא מספיק היא גם משתפת פעולה עם הרטוריקה של החשפניות שנועדה להבדיל אותן מהזונות. הן לא אוקראיניות נסחרות ומנוצלות, הן ישראליות שנראות ומדברות בדיוק כמוה. הן לא נשמות מעונות שבאות מרקע של התעללות וניצול, הן רק מבתים הרוסים וזה בכלל לא אותו דבר. אל תעליבו אותן, הן לא זונות. אף גבר לא מנצל אותן, זה הן שמנצלות את הגברים, מרוקנות להם את הארנקים ומשאירות אותם ללא פורקן.
נארטיב?!
אני לא מכירה חשפניות ולא מכירה זונות אבל מהיכרותי את המין האנושי אני נוטה להאמין שגם אם ספקטור תרד לחוף תל ברוך היא תתקשה למצוא שם זונה שתודה שאבא שלה אנס אותה מגיל 5. היא תתקשה למצוא זונה שתגיד לה שהיא מרגישה מושפלת ומנוצלת ושהחיים שלה הרוסים, בשביל וידויים כאלו לא יספיקו 2-3 ביקורים. ספקטור תמשיך בחיים שלה וכך גם הזונה והחשפנית וכולן צריכות לספר לעצמן את הסיפור שיאפשר להן להמשיך לחיות עם עצמן. החשפנית תספר לעצמה שהיא לא זונה, שהיא בחרה בג'וב שלה ושהיא זאת שמנצלת את הגברים וספקטור תספר לעצמה שהסיבה היחידה שהאקסהיביציוניזם שלה מתועל לכתיבה ולטלוויזיה ולא לריקוד על עמוד, היא שאבא שלה יקבל התקף לב אם היא תהיה חשפנית.
למרבה הצער, אלמלא היה הטקסט שלה רצוף בכל כך הרבה אמרתי-לכן הוא יכול היה להיות מעורר מחשבה. בין השורות שלו מסתתרת הטענה שעולם שרותי המין איננו מקשה אחת, שחשפנות איננה זנות ולא רק בגלל שחשפנית נשארת בתחתונים. שזה אכן פטרוני ומתנשא לבוא למישהי ולהסביר לה שהיא אומללה ומנוצלת ושלבוא אליה למקום העבודה ולהכניס אותה לפינה זה לא פחות משפיל מלגעת לה בפטמות. שיתכן והבעיה היא לא עצם קיומם של מועדוני החשפנות אלא העובדה שמותר לגברים לגעת בחשפניות (בניגוד לארה"ב, למשל).
"מנה פלאפל, אני חושבת לעצמי, זה מה שעולה לכל לוזר מהרחוב להכנס לפה ולגעת בשדיים של הילה המקסימה שלי. ועם זה חלום החשפנית השולטת, המועצמת, האלה שלי נגוז." דנה ספקטור היא בעיני אישה חכמה ואמיצה שמסרבת לעשות, להיות ולחשוב מה שמצפים ממנה. אלמלא היה חשוב לה כל כך לחנוק את הבוצ'ות בצמיגים של עצמן הפיסקה הזאת היתה קובעת את רוח הדברים ולא מוצנעת אי שם בפאתי הכתבה.
דנה ספקטור