שלום לכל החברים הציידים.
ראשית, תודה לכל החברים שמגלים התעניינות ודורשים בשלומי בתקופה האחרונה.
הקשר שנרקם עם חלק מכם הוא אחת סיבות לכך שלא הייתי פורש מהתחום מבלי כמה מילות פרידה, בטח ובטח לא על ידי צד שלישי.
לא נעזרתי בשירותיו של עומר (בדרך כלל זה הפוך, נכון ידידי?
) ואתם מבינים מהדברים שלי שלא אני הוא הנגמל המסתורי.
באמת חבל שאותו גולש בחר לעשות זאת בעילום שם. האם זה מעיד על חוסר יכולת וחשש להתחייב שאכן יעמוד במילתו ולא יחזור לתחום? חוסר רצון "להכתים" את שמו בפורום כאחד שנשבר ולא עמד בתאוותו ויצרו?
חיפשתי משהו מרגש במילים, משהו מניע ויוצר שינוי. קיוויתי לקרוא את התובנה ושורת המחץ שאולי יראו ויאירו לי את הדרך.
במקום זאת, יצאתי בעיקר עם המסקנה שעליך להוסיף לכותרת שלך סימן שאלה. אלא אם כן התכוונת להתמכרות בפני עצמה ולא התנזרות מלאה מצייד זונות.
אל תראה בדברים שלי רצון לפגוע בך או לערער אותך. תראה מה אני כותב לגבי עצמי ותבין.
אני רק חושב שלא היית כן עד הסוף איתנו ובעיקר- עם עצמך.
לפני כמה חודשים קיבלתי החלטה לנסות ולהיגמל מהציד.
זו הייתה התמכרות במלוא המובן של המילה. כשאתה חושב מהבוקר עד הערב על הציד ומתכנן את הלו"ז שלך לפי זה- זו התמכרות.
זה הפך להיות הבית השני שלי. אני כותב "השני" כי קשה לי לכתוב "הראשון". שעות אינסופיות של בילוי במתחם התחנה והר ציון, זאת תוך כדי חוסר שיקול דעת מוחלט ושיפוט לקוי בכל הקשור לאחריות אישית. לילות ארוכים ללא שינה, זאת כשבבוקר למחרת עליי לתפקד במקום העבודה. פעם אחת שברתי שיא של 12 שעות לבנות בציד (תהיו בטוחים שאני לא גאה בזה). העדפת הציד על פני בילוי ושהייה עם משפחה וחברים. הגיע עד לכדי אבסורד שאנשים מהצד הלא נכון מנופפים לי עם היד לשלום כשאני חולף על פניהם וזונות נעלבות כשאני לא מעלה אותן או אם אני מסרב להתנשק איתן כי נוצר קשר אישי.
כשאתה מסתובב כל כך הרבה בין עלובי החיים, אתה נחשף להרבה זבל, לפעמים גם מריח אותו ומשתדל מאוד לא להתלכלך ולהירטב מהמיץ. הבעייה מתחילה כשאתה מתחיל לעשות סדר באשפה (לטוב ולרע) וכבר לא סותם את האף כי כבר התרגלת לריח.
ההתחלה הייתה טובה- שבועיים ברצף בלי שום גיחה, אפילו המחשבות נתנו מנוח.
הופתעתי מהקלות היחסית בה יכולתי להתנתק בבת אחת מהעולם הזה שכל כך התרגלתי אליו בשנים האחרונות.
לאט-לאט התחלתי "להתגעגע". תהיתי כל הזמן מה קורה שם, מה אני מפסיד.
הקול שקרא לי ללכת לשם הלך וגבר אבל נלחמתי בו. הייתי ממש מכריח את עצמי לסטות עם הרכב לכיוון הבית ולא לפנות לדרך המובילה להר ציון. זו הייתה ממש מלחמה.
באחת הפעמים נשברתי. אמרתי לעצמי "לא נורא", סה"כ מעידה אחת. חזרתי למסלול הגמילה אבל אז עוד מעידה ועוד שבירה עד שכבר הייתה ממש נפילה ומצאתי את עצמי חוזר בכל הכוח להתמכרות, שבבת אחת הייתה אף יותר קשה מזו הקודמת.
אני נמצא הרבה בסביבה של נשים שכל הזמן עסוקות, בין שאר נושאים, בדיאטות. ומהדיבורים שלהן אני יכול לקחת בהשאלה דימוי כדי להסביר ולהבין מה עברתי בתקופה הזו. הייתי כמו שמן שמחליט לעשות דיאטת כסאח. מורידים הרבה בהתחלה אבל לבסוף חוזרים לזלול ועולים לא רק הכל בחזרה אלא הרבה יותר. המפתח הוא לע לעשות דיאטות כסאח אלא אורח חיים בריא.
כיום אני הולך לפי המוטו הזה.
המלחמה שלי צריכה להיות בהתמכרות אבל לא בציד.
הציד צריך להיות ולהשאר בגדר תחביב ולשלבו בחיים ולא את החיים בו.
בינתיים זה הולך מצוין. אני כבר כמה שבועות ב"אורח חיים" הזה ומרגיש הרבה יותר טוב ומשוחרר מאשר קודם.
מתפקד יותר טוב, מחלק את זמן הפנאי בין עצמי, משפחה וחברים.
מוצא ומעריך את הזמן של המנוחה, מרגיש שהשפיות חזרה לדור בקרבי.
כשקיבלתי את ההחלטה הראשונית, עמדתי לכתוב כמה מילות פרידה כאן בפורום.
אבל כנראה שמשהו בתוכי (מודע או לא) מנע ממני ולא האמין עד הסוף שאצליח.
אז הורדתי פרופיל ופעילות, נכנסתי לכאן רק אחת לכמה שבועות ובכלל הפסקתי לכתוב.
עכשיו, ממקום יותר בריא ובטוח, בהחלט אני יכול לחזור לכתוב כשאני יודע ומרגיש שזה לא מה שמניע אותי אלא ערך מוסף ותחביב.
מקומם לקרוא את הדברים שלך על ניצול.
אלא אם כן באמת היית והרגשת מנצל.
אתה יודע, לי הרבה יותר קשה עם הפגיעה שלי בעצמי ובסובבים אותי.
בהקשר של הזונה, אני רואה את עצמי, אם כבר, כמציל ולא מנצל.
מציל אותה מלעלות אל קליינט שאולי באמת היה מנצל אותה ופוגע בה. מישהו שאולי היה אונס אותה או נמנע מלשלם לה, אחד שהיה מגיע מסריח מכף רגל ועד ראש עם זין שלא עבר מקלחת ובישום כל היום... אחד שהיה מתנהג אליה כאל חפץ ונותן לה להרגיש חסרת כל צלם אנוש. אני רואה עצמי כלקוח VIP שכל זונה הייתה מעדיפה שאחד כמוני יעלה אותה. לא רק בגלל הסיבות שציינתי לעיל, אלא כי אני גם מבין אותן ומדבר את השפה שלהן. מה לעשות, כשאתה צובר כל כך הרבה שעות וקיום ברחוב, אתה לומד גם את השפה וכללים של הרחוב ויודע בדיוק איך להתנהג מולן ולתת להן להרגיש יותר בטוחות (כמובן גם לעצמך להרגיש יותר נינוח, בטוח ובשליטה). זה נושא מאוד מעניין שבהזדמנות אולי ארחיב את היריעה עליו.
עצוב לי גם לקרוא שרק עכשיו גילית את הסיפוק בלעשות טוב לאחרים.
בכל ציד אני מביא עימי שוקולדים ושתייה ומחלק לא רק לזו שעולה איתי לרכב. זה מתחיל בסתם לקחת מישהי טרמפ ועד למתן דמי כיס,
כמובן מבלי לבקש טובת סיפוק כלשהי. זאת ועוד דוגמאות שלא חסרות.
מעבר לכך, עיקר עיסוקי בחיים הוא בסיוע ונתינה ועל כך לא אפרט. אני לא צדיק אבל האמן לי שהמצפון שלי נקי, גם כשאני משוטט
ונותן דרור לתחביב השנוי במחלוקת שלי.
אתה, לעומת זאת, נראה שגילית צד זה רק עכשיו וחבל.
לסיום, אתה, הנגמל המסתורי, התנתקת לגמרי מהעולם הזה.
יכול להיות שיש לך יותר כוח רצון ממני ומצליח להחזיק יותר מהכמה שבועות שלי.
אבל בסופו של דבר, דווקא כשהסיבות שלך לציד הן לא רק סיפוק מיני, אני לא מאמין שתצליח לגמרי להתנתק ולהתנזר כי כמוני- גם אתה בחרת בדיאטת כסאח ולא באורח חיים. ביו השורות אני קורא הרבה חוסר בטחון אצלך. כיום הבטחון מסופק במקומות אחרים אבל ברגע אחד הוא יכול להתערער ואז סביר שתחזור למקומות המוכרים והבטוחים שם היית למלך.
אצל כל אדם יש צד "רע" או צד שהוא מסתיר ודוחק אותו אם זה בגלל גבולות החוק, המוסר או החברה בה הוא חי.
אבל לרוב, זה יוצא החוצה ומתפרץ בדרך כלשהי.
יש כאלה ששמים פס (עבריינים), אחרים שמביאים צדדים אלה לידי ביטוי בעלטה (כל אותם "מלח הארץ" שאף אחד לא האמין שהיו מסוגלים למעשים מזוויעים) או בין כותלי הבית (אלימות) והיד עוד נטויה. אצלי אני חושב שהציד, מלבד האדרנלין, בא לספק איזה צד אישיותי אחר שלי שלא בא לידי ביטוי ביום-יום. הבעיה הייתה כשהצדדים התערבבו וכבר לא ידעתי לאן אני שייך יותר.
אבל עכשיו מצאתי את האיזון ואיתו- השלמות.
מה איתך?
אתה מזכיר לי חבר שהיה קרניבורי גדול.
יום אחד הכיר איזה "ל" כזו של החיים, צמחונית טבעונית ושאר תארים מהסוג האידיאולוגי הזה, אף הייתה פעילה באחד הארגונים
הללו שנלחמים למען בעלי חיים ואי אכילת בשר.
היא באמת הייתה מדהימה אבל הציבה לחברי תנאי מאוד ברור- היא או הבשר.
בהתחלה לא הייתה מתנשקת איתו אם היה אוכל בשר- זה היה בעיקר משעשע.
אבל לפני שעברו לגור יחד, דרשה שיחדל מלאכול בשר ואסרה להכניס הביתה מוצרים מהסוג הזה.
תאמינו או לא, הוא הסכים להתנזר מבשר והפך לצמחוני.
כשהיינו עושים "על האש" הוא היה עושה בצד שיפודי ירקות ומרשמלו.
אקצר את הסיפור: עם הזמן, הוא נראה אומלל. התחיל לבוא אלינו לאכול בשר בסתר, היה ממציא לה כל מיני סיפורים כדי לספק את תאוותו לבשר, מסתובב בדרך קבע עם תרסיס ריח פה בכיס. מי ישמע התנהלות של גבר שבוגד באשתו.
יום אחד הוא נשבר- עשה קניות בסופר, פוצץ את המקרר בבשר, נקניקים, פסטרמות ומכל הבא ליד.
היא הייתה בשוק כשראתה את זה, עזבה אותו לתקופה אבל לבסוף חזרה אליו.
הייתי יכול לעצור כאן אבל סתם כקוריוז אספר לכם שלבסוף הם נשארו יחד והיא בכלל עברה לאכול בשר.
עדיין נלחמת למען בעלי החיים אבל אוכלת בשר.
אני כמובן לא כותב שאתה צריך לספר על כך ל"ל" ולא מאמין שהייתה מקבלת את התחביב שלך.
אבל האם באמת תוכל להתנזר מ"סטייקים"?
כפי שכבר כתב אחד החברים, אפשר בהחלט לשלב בין אחד לשני ולא חייבים שאחד יבוא על חשבון השני.
בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה בדרכך.
אשמח לראות אותך כותב כאן ומגיב, רצוי בכינוי האמיתי שלך
