יום רביעי
בערב,אני בדרכי להר ציון בתקווה שאזכה לפגוש שוב את אותה אתיופית חגית הזכורה
לטוב מהמפגש מלפני כמה ימים,לאחר כשני סיבובים הציפה אותי התרגשות כשהבחנתי בה
לראשונה מתהלכת
ברחוב החשוך והשומם מדמויות אדם,עד שהגעתי אליה כבר ישבה על ספסל עץ
ונראתה כאילו
מכינה עצמה נפשית לאותם מפגשים עתידיים שעשויים להתרחש.
עצרתי בסמוך
אליה וקראתי בשמה כשמראה חיוכה והליכתה לעברי העידו כי אכן זיהתה אותי,
יתרה מזאת,
נראה אפילו כי שמחה מאוד לראות את אותו בחור שפגשה לראשונה לא מזמן.
התעניינותה של
חגית אם בא לי לקנות שתייה ולנסוע לכיוון הים נתנה את התחושה כי בעצם מבקשת
היא מפלט
מאותה מציאות עגומה שנקלעה ונשאבה אליה שלא מרצונה.
על ספסל
המשקיף לכיוון הים ישבנו ומזגנו לחיים כשלאחריו סיפרה חגית את סיפור חייה ואיך
שלאחרונה עזבה
מקום עבודה ונאלצה בימים האחרונים בלית בררה לעסוק בעיסוק שאינו מתאים לה
ושאותו כלל לא
אוהבת וכל זאת על מנת להביא כאמא חד הורית פרנסה ואוכל לשלושת ילדיה.
חגית מתאפיינת
כבחורה מאוד רגישה,לא פעם נאלצתי לעודד ולחבק אותה כשדמעות זולגות מעיניה
כששיתפה אותי
בפתיחות לב על בחירתה הכושלת בגברי חייה ובמצבה הכלכלי העגום שהידרדר ואני
שבעיקר מנסה
לעודד מבקש ממנה שתמיד ברגעים קשים תעביר מחשבותיה על אותם מסכנים
הנמצאים
בעולמנו ושמצבם ודאי גרוע הרבה יותר.
לאחר שחגית
רמזה לי שהרעב מציק לה הלכנו לאכול ואני שכבר פתחתי את הארנק החלטתי להוציא
עוד קצת כדי
שלפחות מחר לא יהיה מחסור.
ישנם רגעים
בחיים שצריך לעצור,
נכנסת לי ללב
חגית,את לא בנויה לרחוב.
כמה שניתן,
מחויב לעזור.
אבל מה עם האתיופית מרחיבי יצא לך משהו?[/QUOTE]
חזור אל “זונות רחוב, זנות רחוב, פורום סקס לאסוף זונה בכביש לסטוץ חפוז”