התמכרות וסופה
נשלח: 03 מרץ 2013, 22:12
שלום לכל החברים והחברות,
את ההודעה הבאה קיבלתי ממשתמש פעיל בפורום, שאינו מעוניין לחשוף את עצמו, ועל כן אעביר לכם את המסר הנל :
"
הכל התחיל בגיל די צעיר, אני אפילו לא זוכר, כנראה בסביבות 17, הפעם הראשונה. רובכם ודאי זוכרים את החוויה הראשונה עם נערת ליווי. ההתרגשות האדירה, הזרמים שעוברים בגוף ובמוח, הפחד, ניצחון על הפחד. ועד שלל רגשות וסיפוקים שונים.
זה קרה, וזה היה טוב, וזה המשיך לקרות. זה התחיל במכונים, ועבר לרחוב, לא משיקול כלכלי, משיקולי הציד.
הציד הזה שכולנו מכירים טוב כל כך, נסיעה ברכב, לבד, המוזיקה, הרדיו, יוסי סיאס, המבטים, הכיבוש. ראיה למרחוק,
פנים חדשות. מגע, המגע הזה ששוטף אותנו שתחושת ניצחון. האכזבה לפעמים, שבאה שיכולה לבוא מכישלון בציד. או אפילו מהצלחה. תחושת הריקנות הזו שמידי פעם מגיע דווקא אחרי כיבוש מוצלח.
אני בן 31 היום, דרך ארוכה עברתי בעולמות האפלים של התחנה המרכזית, חולון, תל ברוך, ובלילות מסויימים שלושתם גם יחד.
אני לא כאן היום בשביל לספר לכם כמה הציד הוא נהדר, וגם לא להגיד שהוא היום ונורא. אני כאן כדי להגיד לאלו מכם שמחפשים מפלט. הוא קיים ובגדול.
במשך שנים ניסיתי ורציתי וידעתי שאני צריך להפסיק עם זה. אני בחור "נורמטיבי" נראה טוב, מגיע מתחום ההייטק ככה שכסף אינו הסוגיה. בחורות סובבות אותי מידי פעם ויש הצלחה בתחום, כך שגם זו לא הבעיה.
הסיפוק הזה שמצאתי ברחוב, לא יכלתי למצוא במקומות אחרים, כשהיו לי קשרים הפסקתי לגמרי כמובן. וכשחזרתי לשוק הרווקים ביליתי לילות ארוכים ברחובות העיר. צד. צד .צד.
יום אחד החלטתי לעבור לדרום, רציתי להתחיל ללמוד, לבנות עתיד, להתרחק מהעולם הזה. וזה הצליח, אבל לא להרבה זמן. חזרתי לעיסוקי, לציד הזה. תוך כדי לימודים ותוך כדי חיים רגילים לחלוטין. והכל הלך טוב.
אבל אז הגיע היום חברים. היום שבו הכרתי את ל. , למראית עין עוד בחורה, בשבילי, הבחורה ששינתה את חיי.
ולפני שתקפצו עם תגובות של עוד אידיוט מאוהב. תיפרדו ותחזור לזיין זונות, או כל דבר אחר.
היו לי מספיק קשרים מאז ועד היום. הקשר עצמו הוא לא העניין. העניין בשבילי הוא ההבנה שבאה ביחד עם הקשר הזה. ביחד עם הבחורה הזו. שכסף הוא כלום, אבל אם כבר הוא מבוזבז הוא יכול לעשות אותך מאושר בהרבה מאשר לרכוש בו שרותי זנות.
אני לאט לאט הבנתי, שהונעתי מפחדים. דברים שהפחידו אותי בעולם הבחורות האמיתי, לא היו קיימים ברחוב. ברחוב זה היה כיבוש מוחלט. שליטה.
אני כבר שנה לא ביקרתי אצל זונה, ומשוכנע שלעולם לא אעשה זאת שוב.
כולכם אהבתם פעם, וכולכם יודעים עמוק בפנים, שבכל ציד, יש מקום אחר, מקום שרק אתם יודעים מה הוא, שבו הייתם מעדיפים להיות. וזה אפשרי, זה מה שבאתי להגיד לכם.
להבין שניצול של בחורה במצב הכי שברירי שהחיים הובילו אותה אליו. או הסיפוק הרגעי הזה שמתפוגג והופך לחור בארנק ובלב. או כל הדברים האלה. נמצאים מול צד אחר לגמרי של החיים. הצד שבאמת חי, לא רק כשיש אהבה. אלא כשיש חשק.
חשק ללמוד, חשק לעשות, חשק לטייל, חשק לראות, חשק לישון אפילו. יש כל כך הרבה דברים שהעולם מציע לנו ואני לא סתם מספר לכולכם את זה, כי בחודש האחרון, מאז שנפלו לי כל האסימונים בראש. הסקס שיש לי עכשיו טוב מכל סקס שאי פעם היה לי מהבחורות הכי כוסיות שהייתי איתן עד זונות צמרת וזונות רחוב. כלום, שום דבר לא משתווה לזה.
כמה שחיי היו יפים, אני ידעתי שהייתי אבוד, אבוד בעולם שלא שיחרר אותי לרגע, כל לילה היה הזדמנות נוספת.
והשתחררתי חברים, אני חופשי מזה, אני הבנתי משהו.
אולי הניסוח פה היה כושל, אולי המסר לא עבר במלואו. אבל אני מקווה שהבנתם את המסר ואת הכוונה שלי.
אני מאמין בעצמי, ואני מאמין בכם. בצעירים, בנשואים, באבודים.
ושוב, שלא ישמע שאני אומר שללכת לזונה זה איום ונורא וסוף העולם. ממש לא. אנחנו יצורים חיים ונושמים עם צרכים שלא תמיד יכולים להיות מסופקים.
אני רק כאן כדי להזכיר לכם, שפעם אחת אמיתית תנצח אין סוף פעמים חלולות.
המטרה שלי היום שונה, המטרה היא לעזור לאותה שכבת אוכלוסיה, השכבה שבאמת איבדה הכל. השכבה שבכלל לא רוצה עזרה רק רוצה כסף או עוד מנה. והסיפוק חברים תאמינו או לא, גדול כפליים. לקנות אוכל, לתת כסף בלי תמורה, או אפילו להתרחק לגמרי.
חיי אינם עוד מה שהיו, והחום המחשבתי שעוטף אותי בימים אלו בא כמתנה משמיים.
אני יכול להמשיך לכתוב על זה לנצח, אבל כתבתי מספיק ליום אחד, תעשו טוב עם עצמכם
ותהיו מאושרים חברים. יש אור בהמשך הדרך.
תודה שקראתם ותודה לעומר שעזר לי"