תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהנוף ברדיוס של התחנה המרכזית.
אף פעם לא לקחתי אותה, לא עצרתי לידה ולא התעניינתי במחמדיה והצעותיה.
אבל אי אפשר היה להתעלם ממנה- מוזנחת, תמיד "על משהו", לא פעם אלימה מילולית, הולכת עם כל אחד- מהמסתנן הכי עלוב
עד לעו"ד עם הרכב המפואר.
לא הייתה דופקת חשבון, יצא לי לראות אותה מוצצת לסודני באמצע רחוב ומרביצה אורגיה בחניון לעיני עוברים ושבים.
ב"כלבטק" האחרון בוקי נאה הקדיש את הפינה לסיפורה של עודה ובעיקר- למותה.
עוד עלובת חיים שמוצאת את הסוף במקום ממנו לא רואים את האור בקצה המנהרה.
מהדיווח של בוקי עולה תמונה עגומה, עם על הצער והתובנה שהחיים לא האירו לה פנים- מסתבר שהייתה חלאה לא קטנה ועשתה שם רע עוד יותר למקצוע העתיק בעולם.
אין פה אייקון של נר אז נרים בירה לזיכרה 
שתנוח ותמצא את השלווה.
* אם אתם נתקלים בכתבות מה"עולם שלנו" אל תהססו להביא את זה לכאן, בעיני יש לזה מקום ושיוך בפורום.
