שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
243שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
244שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
245
שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
246נ.ב למי שבבנקוק יש שוק מקומי ענקקקקק, צריך יום שלם בשביל להסתובב שם, קוראים לו "ציפי צ'קי" בBTS NATIONAL STADION שוק של 2 קמ מטורף
[/QUOTE]מישהו יודע איפה זה ?
גוגל לא יודע מה זה...
שם רחוב מאוד יעזור כי אז אפשר למצוא ב-GOGGLE EARTH.
שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
247שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
249שחר, אני יודע שזה השרשור שמתמקד בעלילותיך, אבל הדיווחים שלך על צ'יאנג מאי הזכירו לי בחורה שבמקור מצ'יאנג מאי שפגשתי בפוקט לפני כמה חודשים. אז במקום לפתוח שרשור חדש, החלטתי לרשום את הדיווח שלי כאן.
קאטי הזונה מפוקט
קוראים
לה קאטי. בחודש
מאי האחרון באחד הערבים ישבתי בבר בבנגלה
רואוד בפוקט-תאילנד,
והיא
הלכה ברחוב עם חברה שלה.
העיניים
שלה שבו אותי – עיניים מחייכות שמתחברות
לחיוך מושלם. מקסימה
שכזאת, שכשאתה
רואה אותה אתה רוצה להיות קרוב אליה,
לדבר
איתה, לצחוק
אותה, להעביר
את היד בשיער החום הגולש היפה שלה.
היא
מסוג הבנות שגורמות לך להצטער שאתה והיא
גרים בצדדים הפוכים של העולם.
יצאתי
מהבר לכיוונן ושאלתי לאן הן הולכות.
למועדון
הטייגר,
הן
ענו, והציעו
לי להצטרף. במועדון,
שילמתי 150 באט
דמי כניסה שנותנים לך משקה ראשון.
את
המשקה שלקחתי נתתי לקאטי,
והיא
הודתה לי כמו שתאילנדיות אומרות תודה –
עם קידה קטנה וחמודה – אבל לא שתתה את
המשקה. לא
אוהבת אלכוהול, לא
מעשנת. ילדה
טובה.
אחרי
זמן קצר שבו היינו במועדון,
אם
כך אפשר לקרוא לחבורה של תאילנדיות שמקיפות
פאלאנגים, כשמעל
הסצינה משקיפה בובה גדולה של נמר,
מצאנו
את עצמנו בדרך למלון שלי לשורט טיים תמורת
1000 באט.
לפחות
מהצד שלי, ואולי
גם משלה, נהנינו
לבלות ביחד. צחקנו,
התחבקנו,
ולפני
שפתחתי את כפתורי חולצתה,
היא
אמרה לי שיש לה ילד (לפני
שאראה את סימני המתיחה).
לפני
כן, במועדון,
שאלתי
אותה אם יש לה ילד, והיא
השיבה בשלילה. כנראה
שפחדה שלא ארצה לקחת אותה אם תאמר לי את
האמת.
אחרי
שסיימנו, שכבנו
מחובקים ומחייכים במיטה ושאלתי אותה
שאלות לגבי העבר שלה.
רציתי
להבין מה הביא אותה לכאן.
קאטי
הגיעה לפוקט בעת שהיתה בת 18.
היא
מצי'אנג
מאי שבצפון תאילנד, מה
שמסביר את המראה האסייתי החצי-סיני
היפייפה שלה. היום
היא בת 22. היא
הגיעה לעבוד בעיר התיירותית הזאת כדי
לתמוך כלכלית במשפחה שלה.
אבא
שלה עובד כנהג, אמא
שלה לא עובדת ויש לה אחות קטנה בת 11.
בשנה
הראשונה שלה בפוקט היא לא שכבה תמורת כסף
עם פאלאנגים, אלא
עבדה במסעדה כמלצרית.
כשהיתה
בת 19, הלחץ
הכלכלי גבר והיא הצטרפה לאלפים רבים של
תאילנדיות צעירות אחרות שמשלימות הכנסה
על ידי מתן שירותי מין לתיירים בפוקט
ובתאילנד בכלל. שאלתי
אותה אם ההורים שלה ידעו שהיא שוכבת עם
פאלאנגים תמורת כסף. כן,
היא
ענתה. הם
ידעו אז והם יודעים עכשיו.
זמן
לא רב אחרי שהיא התחילה לעבוד בזנות,
כעיסוק
ערב אחרי עבודת היום שלה כמלצרית,
פאלאנג
אחד "סובב
לה את הראש". בחור
בריטי, בן
45, שהגיע
לפוקט, הפך
תוך זמן קצר לבן הזוג שלה.
היא
לקחה אותו לצ'אנג
מאי והפגישה אותו עם המשפחה שלה,
שאישרה
את השידוך – כנראה מתוך תקווה שהוא יוכל
לשפר את מצבם הכלכלי. היא
נכנסה להריון תוך זמן קצר והפכה לאמא בגיל
20. הפאלאנג,
כמו
פאלאנגים רבים אחרים לפניו,
נפרד
ממנה ולא חזר. את
הילד בן השנתיים מגדלת אמא של קאטי בצי'אנג
מאי. קאטי
סיפרה לי בחיוך נוצץ שכל ערב היא מדברת
איתו בטלפון.
מספר
חודשים לאחר הלידה, קאטי
חזרה לפוקט. חזרה
ללכת עם פאלאנגים לשורט טיים,
לונג
טיים, מה
שצריך כדי לשלוח כסף הביתה.
עם
מצוקה כלכלית שרק החריפה אחרי הולדת הילד,
ועם
אפשרות כמעט אפסית להקים משפחה עם בחור
תאילנדי אחרי שילדה ילד מחוץ לנישואין
עם פאלאנג, פוקט
נשארה אפשרות פרנסה פתוחה בשביל קאטי.
אני
לא היחיד שמוצא את החיוך שלה מהמם ואת
העיניים שלא שובות לב.
כך,
לפחות
בכמה שנים הקרובות, אולי
עשר שנים, אולי
קצת יותר, עד
שהיא תאבד גם את האפשרות הזאת.
שאלתי
אותה אם היא היתה חוזרת על הבחירה ללכת
לפוקט אם היא היתה שוב בת 18.
בהתחלה היא
לא השיבה, רק
חייכה לעברי את החיוך המקסים שלה.
אני
דואגת למשפחה שלי, שולחת
להם כסף, היא
אמרה. תגידי,
שאלתי
אותה, את
תרצי שאחותך, כשתהיה
בת 18, תבוא
לכאן, לפוקט?
לא!
היא
השיבה בתקיפות. החיוך
הכמעט תמידי שלה נעלם כשענתה.
אז
ראיתי שעל זרוע יד ימין שלה יש קעקוע של
ארבע אותיות בתאילנדית.
מה
משמעות הקעקוע, שאלתי.
היא
ענתה: "לאקי”.
בת
מזל. היא
עשתה אותו לפני שנה.
ברגע
הזה העיניים שלי התמלאו בדמעות.
שתבינו,
החיים
שלי התייחסו אלי יפה. היו
לי המון חוויות, ראיתי
עולם, יש
לי דירה יפה ואני יכול לקנות כרטיס טיסה
ולטייל בכל מקום בעולם שאליו אני רוצה
להגיע. אני
נהנה ממערכות יחסים אמיתיות עם בחורות
אמיתיות, יפות
ואינטיליגנטיות, שלא
בתשלום, שבהן
אני מחליט להיות עם מי להיות ולאן להתפתח.
החיים
שלי העניקו לי המון אפשרויות לבחור מהן.
גם
כשעשיתי טעויות, ועשיתי
טעויות, אלה
היו הבחירות שלי.
צמודה
אלי, מחובקת
במיטה במלון בפוקט, ילדה
בת 22, שהחיים
הועידו לה מספר מצומצם ביותר של אפשרויות.
אולי
רק אפשרות ממשית אחת – להיות זונה בפוקט.
והיא
ממשיכה להיות מקסימה,
מחייכת,
עם
קעקוע "לאקי"
על
זרוע יד ימין.
ההבנה
עד כמה העולם הזה אכזרי כלפי הילדה הזאת,
בשילוב
הידיעה כמה היא אמיצה,
מסורה
למשפחה שלה, ומדהימה
שממשיכה לחייך עם טוב לב אמיתי,
שברה
אותי כשחיבקתי אותה. גם
הפער האדיר שבינינו,
שמחובקים
עכשיו אבל חיים בעולמות שונים לגמרי
מבחינת אפשרויות או חוסר באפשרויות,
והכל
בגלל מזל או היעדרו. היא
רואה שאני דומע ולא יכול לדבר,
והיא
נצמדת אלי ומנסה לעודד אותי,
כשהיא
מבינה בדיוק מה גורם לי לבכות.
למה
אני כותב את זה? אין
לי אשליות שמשהו שמי מאיתנו יכול לעשות
עשוי לשנות את הרגלי הצריכה של תיירות
המין העולמית ואין לי אשליות לגבי ירידת
הביקושים לבחורות צעירות במחיר נמוך.
אין
לי תשובה לגבי מה "נכון"
ומה
"הפיתרון".
אבל
אני יודע שאני לא יכול להעניק לקאטי את
מה שהיה צריך להיות שלה,
אם
חלוקת המזל בעולם היתה מבוססת על אומץ,
הקרבה
וטוב לב. אני
גם יודע שכמו קאטי יש עוד אלפים רבים של
בנות בתאילנד, והרבה
יותר בעולם כולו.
התקווה
שלי היא שבטיול הבא שלכם,
תנסו
לראות את בן האדם שבבחורות האלה,
בפוקט
ובמקומות אחרים, להבין
מה הביא אותן לאיפה שהן נמצאות,
ומה
ממשיך להביא צעירות חדשות
כל שנה ושנה, כל
אחת עם סיפור שונה, אבל
עם הרבה מרכיבים משותפים.
ואם
תבקרו בפוקט ותראו בחורה שעונה לשם קאטי,
עם
עיניים צוחקות,
חיוך
מקסים וקעקוע
"לאקי"
בתאילנדית
על זרוע ימין, תדעו
שהיא בן אדם טוב יותר מאשר אתם אי פעם
תהיו.
שחר סגל מדווח בלייב מהפיליפינים לאוס ותאילנד
250