לקראת סוף השבוע, יום חמישי, צהריים. חם.
חוזר מרכיבה מעניינת מאוד ומתיישב במשרד.
בחורות חדשות תמיד מעמידות לי אותו.
החלטתי ללכת על נסטיה, נראית הכי טוב מבין הבחורות, טלפון לפקידה הידידותית והופ אני בדרך לשם.
אני עומד בחדר המדרגות, מגיע טכנאי שרואה אותי בחדר המדרגות ושואל אותי "היית אצלה?"
אני כל כך המום מהשאלה שלוקח לי איזה חצי שניה יותר מהרגיל להתעשת ולשאול אותו אם גם הוא בתחום
"מדי פעם" עונה לי. שאלתי אותו אם היא שווה, אמר לי "בטח!" בטון מבטיח, החלטתי שאני היום נותן שם עבודה.
טלפון מהפקידה שובר לי את הפסקת הסיגריה, בעוד שאני חושב על אפקסים ופניות ופתיחות גז יותר מוקדמות בפניה, הטלפון מחייג מחסוי. אני עונה, הפקידה בצד השני של הטלפון. "מאמי, היא קצת מתעכבת, רוצה מישהי באותו בניין?"
על המצבה שלי ירשמו "כאן קבור אכילס - זורם", הזרימה הזו שלי מכניסה אותי בדר"כ למצבים דביקים אבל החלטתי (שוב פעם) לזרום.
הבחורה שהציעה היא שאנל
עליתי למעלה, את הדלת פותחת בחורה גבוהה, פרצוף תחת, גוף לא ממש מושך וכל החבילה לא ממש מושכת.
מציעה תפריט מורחב של אנאלי (עקמה פנים שהצעתי אבל זרמה) וגמירה בפהעל הפנים (פחות זורמת על הפנים אבל שכנעתי אותה)
אמרתי לה תודה והלכתי, היא לא כוס התה שלי, ביררתי רק בשבילכם :-)
טוב, החלטתי לחזור לסיגריה. בעודי יורד במדרגות אני מקבל צלצול שנסטיה זמינה.
"מגניב" חשבתי לעצמי, נפגוש בחורה יפה.
פותחת את הדלת נסטיה -
נסטיה באופן כללי נראית סביר, הפנים מעט בולבוסיות, אבל היא בלונדינית, שווה יחסית. אבל עדיין לא לטעמי לגמרי.
לא הסכימה לגמירה בפה, מבחינתי אם הבחורה לא נראית סביר וגם לא מסכימה לגמירה בפה, אין מה לעשות איתה.
גוף נחמד, אין חזה כמעט. בן של זונה האינסטלטור הזה, אין לו טעם בשיט.
שתי הבחורות שכנות בדירה אחת מחולקת לשתיים.
חתכתי לרחוב, מאוכזב ניסיתי למנוע את הנפילה, המצב הזה הוא המצב הכי גרוע שאנחנו בתור צרכני מין (או זנאים, כמו שאוהבות הפמניסטיות לחשוב עלינו) יכולים להמצא בו, כי אז מתחילים בסבב טלפונים ואין לך זמן לקרוא ביקורות או לוודא שיש משהו חיובי על הבחורות ובדר"כ מדובר בנפילה מדרגה ראשונה.
אז נפלתי. אבל לא לגמרי.
הרמתי טלפון לאירה, הזכורה מהדיווח של רוני.
מייד קבענו, הדירה שלה לא הרחק מהדירה הזו, וגם הדירה הזו מוכרת לי. אני יותר מדי זמן צרכן של תאגידים.
עליתי למעלה ופגשתי את אירה.
אירה היא בגדול בזבוז זמן, לא חזה, לא פנים, לא כלום.
הרחתי את הנפילה ואפילו לא התעכבתי לראיון
אמרתי תודה והלכתי.
עכשיו אני במשרד, יבש כמו הנגב, הולך להוציא את העצבים על האופנוע יותר מאוחר.
אכילס,
זנאי מתקדם לשרותכם.
