12
על ידי eitan32
אני מניח, כי לכל אחד מאיתנו קיימים לבטים וקשיים בשלב כלשהו של העיסוק בהשבעת הרעב ההתמכרותי הנ"ל.
לבטים המבוססים על שאלות הנוגעות לתקציב האישי והמשפחתי, הנוגעות לבת הזוג, הנוגעות לילדים, הנוגעות לבריאות, הנוגעות לזמן הפנוי, לעיסוק המחשבתי כל העת בנושא, להיקף הזמן אשר בו אנו משוטטים באתרים מעוררי המחשבה והגוף. מסקס אדיר לממבה לישראקום לאודנוקלאסניקי וחוזר חלילה.... ובין לבין מצליחים קצת לעבוד, קצת לקיים חיים אישיים וחיי משפחה מעין נורמאליים, מצליחים לקיים מערכות כפולות ומשולשות - משל היינו סוכני מודיעין מיומנים.
ובתווך - המראה. המראה האישית המשקפת את הפנים ואת החוץ. ושואלת שאלות, שכמעט תמיד - נוח מאד להתעלם מהן, או קשה ביותר להתמודד עמן.
ואני - אני אוהב נשים. אני אוהב נשים בשלות. אוהב לרגש, להעניק מתנות, לחוות חיוך וחיבוק ונשיקה ודברי אהבה אמיתיים או פחות, לשתות אלכוהול בצוותא, לעשן סיגריה בצוותא. אוהב תינוי אהבים המסתיים בהרבה מאד ציפייה לריגוש הבא. לחיפוש היעד הבא. לבניית הפנטזיה הבאה.
אוהב לאהוב נשים בארץ. מחכה לאהוב אותן בנסיעה לחו"ל. אוהב לאהוב כמעט בכל זמן ובכל מצב.
ופתאום עצרתי....
פגישת אהבים בחו"ל, אשר הסתברה (לאחריה...) כריקנית במיוחד, כלא מהנה, כמזוייפת במיוחד, כמעושה במיוחד, העמידה אותי במקום ונתנה לי סטירה מצלצלת.
עצרתי, הבטתי לעצמי בפנים במראה - ומצאתי את עצמי מבוייש קשות....
לדעתי הבלתי מדוייקת, הוצאתי למעלה ממיליון שקל במרוצת השנים על צריכת שירותי מין (חו"ל, מלונות, מתנות, אלפי בחורות ועוד ועוד). כמעט ולא ראיתי (באמת) את אשתי. הבנתי שהמון בא על חשבון ילדיי.
כבעל מקצוע חופשי מבוסס, עמדתי ושאלתי את עצמי: "עד מתי?". מבין שמאות אלפי השקלים, השחתת הגוף והנפש, מיקוד תשומת הלב - כולם באו (מבחינתי. מדבר בשם עצמי בלבד) - על חשבון רעייתי וילדיי....
ואז עצרתי. כבר קרה בעבר שעצרתי לשבועיים ולא יכולתי עוד. כעת אני "מחזיק" למעלה מחודשיים, וחייב לעצמי ניתוק מלא מהכל.
איך ברמה הטכנית אני עושה ואעשה את זה?
ראשית - מחיקה מיידית של כל הכרטיסים האישיים בכל האתרים. ככה. בלי להסתכל אחורה. גריסה של הסים מה"נייד המבצעי" והגדרתו כטלפון מת. לא קיים.
לקחתי כספת קטנה, אשר אליה מדי היום הקבוע שהיה לי בכל שבוע אני מכניס את מאות השקלים אשר הייתי מוציא על בחורה + מלון + שתיה + כיבוד + סיגריות. כך, כבר כמעט 8,000 ש"ח נשמרו בכספת בתוך חודשיים..... (ולחשוב שאני כבר 24 שנים "בפנים".... מגיל 22.....).
התחלתי לתכנן פרוייקטים כספיים עם ילדיי, הכוללים יעדי לו"ז מוגדרים. וראה זה פלא - הם ברי השגה כעת...
התחלתי "לראות" את אשתי. לשמוע אותה, להקשיב לה, לחייך ולהשיב את המציאות אשר היתה לפני שהיא לבשה אלפי פרצופים בלונדיניים בעלי גוף חטוב ומציצה שווה פי מיליון משלה....
התחלתי להזמין אותה לצאת שוב. לראות הופעות, לאכול ביחד, לבלות ביחד.
לא אתייחס לסקס איתה, מכיוון שזהו אולי המישור הפרטי המחולל ביותר מבחינתי כלפיה... מנסה ואנסה לנקות, לאט לאט, את הפיח רב השנים אשר צברתי....
בקיצור, ידידיי.... מה אומר ומה אכתוב....?? אינני יודע אם אחזיק בכך למשך 46 השנים הבאות. אני רק חש, שבחג הפסח הזה - אני עובד קשה מאד על הגדרה מחודשת של החירות שלי. של הזהות שלי. של המאמצים שלי.
לכבוש את היצר, מסתבר, זה דבר קשה ביותר ו"גבורה" הוא מושג מינורי לעומת משמעויות היציאה מסטאטוס שחרור היצר המוחלט והחזרה לכיבושו הגופני והנפשי.
אני תקווה ששיתוף זה יסייע - ולו במעט - למי שמתמודד עם מצב הדברים כפי שאני נחשפתי אליו....
מבקש לאחל לכולם חג פסח שמח!