אני שואל את עצמי את השאלה הזו כבר כמה זמן והתשובה איננה חד משמעית, כפי שניתן היה לחשוב. אתה חרמן שאוהב סקס ולא תמיד מוצא את הסיפוק המתאים בבית, או לחלופין, אתה כבר הרבה זמן עם אותה אישה ובא לך לגוון ולשכב עם עוד בחורות, או שבכלל בא לך סקס עם שריטות שבחיים לא תקבל בבית ולא יעזור כמה כלים תעשה או כמה פעמים תוריד את הזבל...
אז נכון שיש קצת מכל דבר, אבל הסיבה האמיתית היא שהמוסכמות החברתיות הן אלו שדוחפות אותי לחיכה של אישה אחרת, שלמשך שעה תעניק לי שחרור פסיכולוגי, בלי שרגלה דרכה באוניבריסיטה אפילו פעם אחת (כן כן, אני יודע שהן כולן סטודנטיות...), המוסכמות הן אלו שיצרו אצלי את החור השחור בנפש, את המפלצת ששואבת מפגשים חסרי משמעות ויורקת הנאה מזוייפת לרגע. הן גם אלו שהביאו אותי לנסות ולרכוש אינטימיות בחנות של חיקויים סיניים.
אנחנו חיים בחברה מודרנית, קפיטליסטית ואנחנו סופגים בכל שניה ביום מסרים שיוציאו כל אדם שפוי מדעתו. הפכנו לחברה שמקדשת שינויים כפי שהיא מקדשת את השבת ועם הדיסוננס הזה אנחנו צריכים להתמודד בכל יום. יש לנו חופש בחירה מלא להחליף, לשנות ולהוסיף כל דבר בחיים שלנו, בהינף של כרטיס אשראי, אך יש שני דברים שאנחנו לא אמורים להחליף, האחד זה את המשפחה (שבדרך כלל זה בעיקר כאב ראש למרות שאנחנו אוהבים אותם מאד) והשני, זה את האישה.
בכל קטגוריה בחיים מותר לנו לרצות יותר מדבר אחד, אנחנו אוהבים סוגים שונים של אוכל ולא היינו יכולים לדמיין את עצמנו חיים בעולם שמגיש רק ארוחה מסוג אחד בכל יום, לכל החיים. יש לנו בגדים שונים, רהיטים שונים וגם את הרכב אנחנו דואגים להחליף כל כמה זמן... את זה החברה אמרה שמותר לנו לעשות, המסר הוחדר היטב, אך מה קורה שלאותה משוואה אנחנו רוצים להכניס גם את הזוגיות? הרי דווקא בגלל שאנחנו מאד אוהבים ארוחה של שניצל וצ'יפס, בשביל שנוכל ליהנות ממנה, אנחנו צריכים קצת קציצות, פסטה או סתם סלט בין לבין, שנוכל להתגעגע.
הבעיה עמוקה בהרבה כי שטיפת המוח הושרשה בנו כל כך חזק וכמו כל שטוף מוח, הפתרון ההגיוני נראה כמו האויב הכי גדול.
והאוייב הכי גדול שלנו היא הקינאה והאגו. כי הרי אם לנו מותר לערוך שינויים במשוואה, אז הרי שגם לצד השני מותר ולזה לא הכינו אותנו עדיין....
אז למשוואה שלי אין באמת פתרון ואני נאלץ לנסות ולפתור אותה בכל כמה זמן מחדש. טעיתי כשחשבתי שהגיוון הוא הצורך. הצורך האמיתי הוא לבעוט במוסכמות, להרגיש וגם אם זה רק לשעה, שהכוח לבחור עדיין בידיים שלי, אני אחראי על החופש שלי, גם אם זה תוך כדי התחמקות והסתרה, בדירה מעופשת עם בחורה שלא הייתי משתין לכיוון שלה בכל הזדמנות אחרת. הצורך הזה הוא צריך בסיסי כנראה שטבוע בנו עמוק ב D.N.A.
( נ.ב: אני מקווה שזה בסדר לכתוב כאן גם אם רק שופכים את הלב ולא שופכים זרע...)
.