1. הפקידה הדיכאונית
(נינה, אינה/טינה, זרה, ויקה): המדובר בתאגיד ה-400 בבת ים. או במילותיה של אווה עצמה: "400 שקל שעה כולל הכל אנאלי מחליטה במקום". ככה, בנשימה אחת (אחרונה?), ובטון של אחרי המון המון בכי. טון של סף חיתוך הוורידים. לרוב, אחרי שאני שומע אותה - בא לי פחות לזיין ויותר לבלוע בקבוק שלם של גלולות הרדמה. אך אם בכל זאת היא לא הדביקה גם אותי בדיכאון שלה ואני מתכוון להגיע... ובכן, אז מתחילות הצרות. לפעמים היא עונה בציניות, לפעמים בחוסר סבלנות משווע ומשגע, ואף פעם היא לא מוכנה למסור כתובת ("כשתצא לבת ים תתקשר אני אגיד לך כתובת" - למה, כי אם תאמרי לי אותה עכשיו אז...?) - ולרוב מביאה למעבר למודעה אחרת ופקידה נחמדת.
2. הפקידה הזועמת
(מרטינה, מילנה וקארין עם מחלת המין - כולן עזבו): התאגיד שנכון להיום השתקע בתל אביב. לא עונה למספרים חסויים. כן מתקשרת למספרים מזוהים. יעיד החבר שקיבל ביום שבת שיחת טלפון ובה התבשר שאולי נדבק במחלה... כי מי צריך דיסקרטיות כשהולכים לזונה?! הפקידה המדוברת לא עונה לפעמים גם למספרים מזוהים (מה שלבדו גורם לאיבוד בולבולים). אם היא ניאותה לעשות זאת - בשלב זה או אחר היא תחטוף את הקריזה. ואז... וואי וואי, נפתחים שערי הגיהינום 
צעקות, ניתוקים, תוכחות!
3. הפקידה הפרנואידית
(קמילה, איזבל, ניקול, נסטיה): עסקינן באותו תאגיד הנ"ל, עם אותו דפוס התקשרות - גם היא מרשה לעצמה להתקשר חופשי. מיידעל'א, את צריכה לתווך בינינו לבין הזונות, לא להרוס משפחות 
. גם הפרנואידית לא מרבה לענות לטלפון. השבוע, למשל, חשקה נפשי בישבן העסיסי של נסטיה. אחרי שלא נעניתי - קיבלתי שיחה חוזרת ממספר לא מוכר. כתגובה על תמיהתי, היא התעצבנה, אמרה שהיא לא רוצה לקוחות עצבניים - וניתקה. רואים שהיא לא תלמידה חכמה: "הפוסל במומו פוסל" 
. במקרה נוסף, התקשרתי כדי לדחות מעט את התור שקבעתי - אך לא נעניתי. כמובן שגם לא הגעתי - ולא חטאתי 
בנימה כשרה זו, אאחל לכל חברי הפורום ועם ישראל חג לבן ושמח [<:o)]
