לא תפקידנו כחברים בפורום להגדיר מי יהיה חבר בו ומי לא.
זו סגולתו של המדיום האינטרנטי והפורומים שבו. הוא מאפשר לאנשים להתבטא בעילום שם, לכתוב הזיות משל היו מציאות ומציאות משל היתה הזייה.
הבעיה היא לא עם הכותבים, אלא עם הקוראים שבפרשנותם את מה שהם קוראים, מנסים להשליך על המציאות והיומיום.
רוצה אדם שמסתתר מאוחרי ניק מסויים לאיים על ישות וירטואלית אחרת, שיבושם לו. זה הרי מגחיך רק את עצמו ובמידה מסויימת את מי שלוקח ברצינות את היומים הללו.
רוצה אדם לכתוב שאורך איברו 40 ס"מ בה בשעה שאיברו העקום מגיע ל12 ס"מ ביום מוצלח במיוחד, שיבושם לו.
רוצה אדם לכתוב סיפורי לבלרות ויחצנות אינסופיים ומשעממים מחץ, שיבושם לו. הקורא האינטיליגנטי ידע לסנן את המידע הזורם אליו.
וכך הלאה והלאה, אבל בסופו של יום, אם תעיף מהפורום את כל מי ששדעתו אינה מקובלת על שלך, זה עלול להגמר בשעמום אחד גדול או לחילופין בבדידות מזהרת...
נדמה לי שהגישה שצריכה להיות מאומצת כאן היא זו המיוחסת לוולטייר שאמר בערך כך: איני מסכים עם מילה מדבריך, אך אלחם עד מוות על זכותך לומר אותם.