אני חי את נושא הסקס המסחרי כבר הרבה שנים (מה הרבה, המון!) ועברתי כבר פעמים רבות הלוך וחזור את כל השלבים האפשריים:
- את שלב האשמה ואת שלב ההדחקה
- את שלב האטרף ואת שלב הגמילה
- את שלב החיסכון ואת שלב הפזרנות
- את שלב הביבים ואת שלב היוקרה
- את שלב הוידוי ואת שלב ההכחשה
- את שלב הנאמנות ואת שלב המופקרות
- את שלב המוסר ואת שלב אי-הבושה
- את שלב הפאניקה ואת שלב האדישות
- את שלב האהבה ואת שלב הסלידה
- את שלב הבריחה ואת שלב החזרה
והיום אני חושב שאני נמצא במקום שבו אני כבר לא כל כך עסוק בשאלות של "האם אני בסדר?" או "האם מה שאני עושה זה בסדר?" אלא נותן לחיים להוביל אותי מתוך קבלה שלמה ומתן זכויות שוות לכל האיברים החשובים בגופי שעדיין (טפו טפו טפו) מתפקדים כהלכה. לכן אני הולך יום אחד לאן שמוביל אותי השכל, ויום אחר לאן שמוביל אותי הלב, יום אחד - לפי הקיבה ויום אחר - לפי הזין. וככה מתנהלת לה הרמוניה מופלאה שאני רק מתפלל שכל השותפים בה יישארו חזקים פעילים ובריאים כי אחרת זה עלול להיות כמו עם הגששים: אם אחד מהם הולך כל החבורה קורסת.
לכן, בין כל הדברים הטובים, החשובים והמועילים שאני עושה (ואני אכן עושה!) בחיים עבור עצמי, עבור משפחתי ועבור החברה כולה אני כנראה אמשיך לראות בפורום הזה, בכל העניין שבו הוא עוסק ובעיקר בנשים המקסימות שהגעתי אליהן דרך דפים אלה, את החלק השטותניקי החביב של חיי ואמשיך ליהנות במחיצתכם. אני כנראה אמשיך, בו-זמנית, גם להצביע בעד זהבה גלאון וגם לזיין (תרתי משמע) את אחד העקרונות המרכזיים בהם היא דוגלת. ככה זה בחיים - ככל שלומדים לחיות עם קונפליקטים, ולא רק להתכסח איתם, כך מרגישים טוב יותר.
שלכם,
תום.
