פינת הזעם השבועית - ארץ ישראל הכבושה, האומנם?
נשלח: 20 אפריל 2012, 14:52
כבר נמאס לי לשמוע מאנשים רפי שכל שמכנים את אדמותינו ואדמות אבותינו שטחים "כבושים".
הגיע הזמן להפסיק את שכתוב ההיסטוריה שאנשים "מסוימים" בישראל מנסים לצרוב בתודעתינו.
בואו נשים לזה סוף אחת ולתמיד. (כמובן שאני תמים...)
כדי להבין מאיפה נובעת בורות זאת נצטרך לחזור אחורה בזמן...
תרגעו, לא לתקופה של אדם וחוה אלא לתחילת הכיבוש של הארץ בידי ערבים מוסלמים בשנת 636 לספירה.
מאז התחלפו שליטי הארץ...
אנשי שושלת בית עבאס בשנת 750; שושלת הפאטימית ממצרים בשנת 969; במאה ה-11 עברה לטורקים הסלג'וקים ושוב לפאטימים ואז לצלבנים בשנת 1,099; בין השנים 1,100 ל-1,517 עברה הארץ לסירוגין מהצלבנים למוסלמים בראשות צלאח-א-דין; שוב אל הצלבנים, ואז אל הטורקים החריזמים (1,244); הטטארים (1,260); הממלוכים המצריים, ששלטו בארץ עד לפלישת המונגולים בראשות ג'ינג'יס ח'אן; בשנת 1,517 בא הכיבוש העותומאני; באמצע המאה ה-18 השתלט זמנית השייח' דאהר אל-עומר על הגליל; באמצע המאה ה-19 שוב כיבוש זמני של הארץ ע"י איבראהים פחה המצרי.
חשוב מאוד להדגיש!!!
למרות כל הכיבושים שעברנו תמיד הייתה רציפות יהודית-התיישבותית בארץ ישראל.
תבינו, במשך מאות השנים הרבות שעברו מאז החורבן לא חדל היישוב היהודי בארץ ישראל להתקיים
ובמקומות לא מעטים ניתן היה אפשר למצוא תמיד משפחות יהודיות ואף קהילות גדולות.
שנת 220 (שנת מותו של רבי יהודה הנשיא), היוותה שנת מפתח בה נערכו ונחתמו ששת סדרי המשנה,
אירוע מכריע בהתפתחות הזהות והאמונה היהודית.
יהודים עלו לארץ ישראל במהלך השנים, הרבה לפני שקמו התנועות הציוניות.
למעשה עוד בתקופת חורבן בית ראשון (שנחרב ע"י נבוכדנאצר מלך בבל ) והגלות לבבל החלה להתגבש תנועה ציונית
(אם אפשר לקרוא לה כך) .
לאידיאולוגיה קראו בזמנו "שיבת ציון", והיא קמה 1,000 שנה לפני שבכלל הכובש הערבי הראשון הניח את רגלו על אדמת ארץ-ישראל.
כמו אז כך גם עד היום (כבר 2,500 שנה!!!) יש תנועות ציוניות בעלות קווים מאפיינים המוגדרים ע"י קווים גיאוגרפיים.
זו בדיוק אותה גיאוגרפיה המשמשת אותנו מזה 3,500 שנה כמקום מושבם והזדהותם של ישראלים רבים לאורך דורות.
בשנת 1377, כתב ההיסטוריון הערבי אבן ח'לדון כי השלטון היהודי בארץ ישראל נמשך יותר מ-1400 שנה, וכי היהודים הם אלה שעיצבו את התרבות והמנהגים של ההתיישבות הקבועה בארץ ישראל.
גלות, במובן של הגליית העם היהודי מארץ ישראל הוא לא יותר ממיתוס.
מרכזי הכובד היהודיים תמיד שינו ועברו מקום והכל לנסיבות ולתנאי המקום ולמגבלות שהמיטו הכובשים על היישוב היהודי.
יהודים תמיד נאלצו להתרכז בתוך ערים מרכזיות בארץ ישראל עקב לחצים אימפריאליים מצד כובשים זרים.
רימינג מעשי טוען שהיו כנענים, לא זוכר איפה הוא טען שהם היו (כנראה ביו"ש), ואני מניח שהוא מתכוון לאמצע מאה ה-18.
אתה צודק, רק שאתה קצת מרמה את הקוראים שלך ואת חסידיך פה.
כמו שהסברתי לעיל, הייתה התיישבות יהודית אך היא לא הייתה פזורה אלא מרוכזת מאוד.
יהודים הצטופפו בערים כמו צפת, חברון, ירושלים וכ'ו...
המאה ה-18 התאפיינה בעליות של חסידים.
מאות החסידים הגדילו וחיזקו את יישובי הגליל, ובעיקר את טבריה ואת צפת.
העדה החסידית שנוצרה בגליל בעקבות העליות בשנות ה-70 מבשרת את תקומת "היישוב-הישן".
משנת תקס"ח (1808) ואילך הגיעו לארץ-ישראל חבורות תלמידי חכמים מליטא,
ב- 1839, היו היהודים העדה הגדולה ביותר בירושלים (כ-5,000), יותר מן המוסלמים (כ-4,500), יותר מן
הנוצרים (כ-3,500). עשרות שנים שמרו היהודים על רוב זה.
ב- 1878 שלושה חרדים יצאו מסמטאות ירושלים והקימו את פתח תקווה.
היהודים אפוא לא גילו מחדש את ארץ ישראל לאחר 1800 שנים, הם מעולם לא איבדו אותה. מעולם לא התכחשו לה או לזהותם, גם לא באיומי גירוש, ייסורים ומוות. מעולם לא נעדרו ממנה לחלוטין, ואף אלה שנעדרו הייתה עינם צופיה תמיד לציון.
כנראה שאותם 'רימינג מעשי' דווקא לא טרח לציין אבל היי! לפחות את הכנענים הוא זכר.
בוא אני אגיד לך יותר מזה, רימינג מעשי...
לאורך המאה ה-18 וה-19 השלטונות העות'מנים ששלטו בארץ ישראל, נקטו במדיניות של פיזור אוכלוסין על-מנת לחזק את שלטונם. (מה שצמצם עוד יותר את שטחי המחייה של היישוב היהודי)
עקב כך, הם החלו להעביר לארץ ישראל אוכלוסיות כורדיות, קווקזיות, בוסניות וגם שבטים בדואים שהיו ממזרח לנהר הירדן.
מוחמד עלי, השליט המצרי לא נשאר חייב והתחיל להביא (פלישה לכל דבר) לארץ ישראל חמולות ממצרים ("אל-מצרי"), מסוריה ("אל-חוראני") סודאן ואלג'יריה, זאת על מנת לחזק את שלטונו מול האימפריה העות'מנית.
בכל אוסף הלאומים, עדות ודתות לא היה להם דבר אחד משותף חוץ לעם היהודי.
גלי הגירה ערבית המשיכו לתוך הארץ, סוריה, לבנון ועבר-הירדן ועד סודאן, מרוקו ואף מעבר.
גם היום ניתן למצוא חמולות רבות כגון מוגרבי (צפון-אפריקה), שאמי (סוריה), מצרי (מצרים) וכ'ו.
רק כדי שתקבלו מספרים, בשנים 1947-1870 גדלה אוכלוסיית הארץ הערבית בכ-270%!!!!!!
פרנקלין רוזוולט:
"הגירת הערבים לפלשתינה מאז 1921 עלתה במידה רבה על הגירת היהודים בכל התקופה האחרונה."
וינסטון צ'רצ'יל:
"הערבים לא די שאינם נרדפים אלא שהצטופפו בארץ והתרבו בה עד שגדל מניינם למעלה מכל שיעור שבו יכלה אפילו יהדות העולם כולו להגדיל בה את מנין היהודים."
זה למה גם אין דבר כזה "שפה פלסטינית".
השפה הפלסטינית היא בסך הכל תמהיל של השפה הסורית עם מצרית ועוד כמה דברים...
אין באמת שפה כזאת ובכל זאת יש אנשים שאוהבים להנציח את השקר בתקווה שאם יגידו אותו
מספיק פעמים, הוא יום אחד יתפוס.
הקונגרס הערבי הלאומי השלישי ב-1920, שהתקיים ביפו, הבהיר שפלסטינה היא דרום-סוריה, ואין זהות פלסטינית נפרדת.
גם אחמד שוקיירי, יו"ר אש"ף הראשון, הבהיר ש"פלסטין איננה אלא חלק מסוריה".
גם נשיא סוריה, חאפז אל-אסאד, הבהיר ב-1976 שפלסטין היא חלק מסוריה הגדולה.
דוברים רבים הודו, בדיוק כמו אחמד ואסאד, פעם אחרי פעם, שאין זהות פלסטינית נפרדת.
ללא הגירה ציונית, לא היו מגיעים לכאן המוני מהגרים מארצות מוסלמיות, ולא הייתה נוצרת זהות פלסטינית.
צריך להבין רבותיי שאין כאן אפילו בכלל וויכוח תיאולוגי (מה הבטיח אלוקים לעם ישראל וכ'ו)
הרי ספר התנ"ך בסופו של דבר הוא הבסיס של כל הדתות.
גם בקוראן וגם בברית החדשה אין בכלל ויכוח של מי הארץ הזאת. (עזבו את זה שרוב המאמינים אינם קוראים את הקוראן, ויונקים את עמדותיהם כלפי היהדות וישראל מתוך הפרשנויות במסגדים, ועל פי הנטיות הפוליטיות.)
חשוב להדגיש שמעולם לא הייתה תביעה על הארץ הזאת חוץ מתביעת היהודים במשך 3,000 שנה.
איזה עם בדיוק ראה את הארץ הזאת כמולדתו חוץ מהעם היהודי?
שטחי יהודה ושומרון והרציפות היהודית בשטח. (גם פה, לצערי, נצטרך ללכת אחורה בזמן...)
בתקופת השופטים (המאה ה13 – 11 לפנה"ס) השתרעה הריבונות היהודית בעיקר על שטחי ההר ביהודה, שומרון והגליל.
בתקופת דוד ושלמה (1020 לפנה"ס - 930 לפנה"ס) התרחבה הממלכה והשתרעה על שטחים נרחבים יותר, שכללו את שפלת ההר, העמקים ואזור הגולן והחורן בצפון.
עם חורבן הממלכה ע"י ממלכת בבל וכיבוש הטריטוריה ע"י האימפריה הפרסית חולקה הארץ לשש פחוות.
אחת הפחוות כונתה פחוות "יהודה". (פחוה היא תואר שנתנה האימפריה הפרסית לשטחים אדמינסטרטיביים שלה)
פחוות "יהודה" בתקופה ההיא שימרה למעשה את הגרעין היהודי בארץ שעליו גם התבססה שיבת ציון וראשית ימי בית שני.
עם השנים בא אלכסנדר מוקדון (הכיבוש היווני) וכינן את הממלכות ההלניסטיות במזרח התיכון. (332 לפנה"ס)
הכינון הבא היה של ממלכת החשמונאים שהתרחבה בהנהגתו של אלכסנדר ינאי שבשיאה שלט על רוב השטח בין הפרת לאל-עריש. (167 לפנה"ס)
הבא בתור היה השלטון רומי (אומנם באופן עקיף) והורדוס כמלך. (37 לפנה"ס – 6 לפנה"ס)
לאחר פטירת הורדוס הפך השטח לשלטון רומי ישיר וכונה 'פרובינקיה יהודיאה'. (עם זהות יהודית מובהקת)
משלב זה חל הדלדלות יהודית בארץ. (השלטון הרומי העביר את הבירה ירושלים לעיר קיסריה ההלניסטית והכפיף את הארץ ל-'פרובינציה סוריה')
לאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה) שינה השלטון הרומאי את שמה של הטריטוריה ('פרובינקיה יהודיאה') לשם "סוריה-פלסטינה" מתוך רצון לטשטש את זהותה היהודית ולאזכר את תושבי הארץ הפלשתים הקדומים.
השלטון הביזנטי בארץ (324 – 638), השאיר את השם "פלסטינה" ביחס לאזור וחילק אותו לשלושה תתי-אזורים:
פלסטינה פרימה- יהודה, דרום השומרון. בירה: קיסריה.
פלסטינה סקונדה- גליל, צפון שומרון גלעד, גולן. בירה: בית-שאן.
פלסטינה טרציה- מואב, אדום ונגב. בירה: פטרה.
הכיבוש הערבי (636) חילק את הארץ לשני מחוזות:
ג'ונד אורדן- שכלל את צפון השומרון, הגליל, העמקים ועבר הירדן הצפוני.
ג'ונד פלסטין- שכלל את יהודה, השפלתה והנגב.
הכיבוש הבא היה הכיבוש הצלבני (1099) אשר כונן את 'ממלכת ירושלים'.
כאשר נפלה הממלכה הצלבנית (1291) התבסס באיזור השלטון הממלוכי (1291 – 1517) אשר חילקה שוב
את האזור לשלושה מחוזות:
מחוז דמשק- שכלל את הגלעד, השומרון ויהודה.
מחוז צפת- שכלל את אזור הגליל והעמקים.
מחוז עזה- שהשתרע על רצועות החוף עד הכרמל.
חלוקה דומה התבצעה גם תחת השלטון העות'מאני (1517-1917) שחילק את הארץ לארבעה סנג'קים:
סנג'ק עזה- כלל את מישור החוף עד ראש העין.
סנג'ק ירושלים- השתרע מהר חברון עד רמאללה.
סנג'ק נבלוס (שכם)- כלל את אזור ההר מרמאללה עד ג'נין, ואת השרון המקביל לו.
סנג'ק עכו- שהשתרע מעמק יזרעאל עד נהר הליטני.
השינוי ביחס לחלוקת הטריטוריה הגיעה דווקא מהכיבוש של האימפריה הבריטית, שראה בטריטוריה יחידה גיאוגרפית עצמאית.
המנדט הבריטי בארץ התבסס על ההכרה מפורשת בזכותו ההיסטורי של העם היהודי על הארץ.
ולא רק זאת, ממשלת המנדט ישבה בירושלים כאות הזדהות עם המורשת היהודית המקראית.
תפיסה טריטוריאלית זאת השתמרה באופן טבעי ע"י מדינת ישראל.
למעשה, זאת הפעם הראשונה שהתיחסו לשטח כאל שטח עצמאי ולא לחלק או נספח שקשורה בטריטוריה יותר גדולה.
הכיבוש הירדני במלחמת העצמאות של יהודה ושומרון הביאה להגדרה של הטריטוריה כיחידה העומדת בפני עצמה.
בשל העובדה שהסיפוח הירדני של האזור לא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, ובכך למעשה התבסס מעמדם כ 'שטחים במחלוקת'.
לא שטחים "כבושים" ולא בטיח שכן אלו המצאות של השמאל הישראלי שהפכה לשגורה בלשונות כמה מהאנשים בארץ.
בהיסטוריה היהודית שטחי יהודה ושומורון מילאו תפקיד מרכזי.
מאז הכיבוש הערבי התיישבות היהודית בארץ עברה תהליך אורבניזציה.
תהליך שחל גם על ההתיישבות ברכסי יהודה ושומרון אשר בעיקרה הייתה התיישבות כפרית נרחבת.
כמובן שיש ממצאים שאותם דווקא קשה להרוס כמו לדוגמא הטרסות שבהרי יהודה, שומרון והגלעד שמראות
את שרידי חקלאות היהודית המקראית.
עם חורבן ירושלים ובמהלך דיכוי מר בר-כוכבא, נדדה הפריסה הדמוגרפית של היישוב היהודים מערבה ודרומה.
המרכזים המנהלתיים והתרבותיים עברו לערי השפלה- כדוגמת יבנה ולוד, ואילו מרכזי האוכלוסייה התפרסו אל אזורי השפלה הדרומית והרי יהודה המקבילים לה.
באזור זה, המכונה במקורות 'דרומא', ניתן לזהות מספר אתרים יהודיים מרכזיים שהיוו מוקדי אוכלוסייה בתקופה זו.
אוסביוס (265 – 339), הארכיבישוף של קיסריה הנמנה על אבות הכנסייה, מציין בספרו 'אונומסטיקון',
כשבעה כפרים יהודיים במחוז דרומא, אשר שישה מתוכם מזוהים על ידו כ 'כפר גדול מאד של יהודים'.
בין יישובים אלו נמנים יוטה, אשתמוע (שמה נשתמר בכפר הערבי 'סמוע'), סוסיה, רימון, כפר עזיז ועין גדי.
בסוסיה התגלה בית כנסת אשר שימש את הקהילה עד המאה העשירית לספירה, מבנים דומים נחשפו באשתמוע ובכפר עזיז.
בהרי חברון שיש עד היום בדואים שרואים את עצמם מזוהים עם שבטי ישראל הקדומים וקיבלו על עצמם את
האיסלאם במהלך התקופה הערבית בארץ.
תהליך העיור שהתרחש בד בבד עם התגברות קשיי המחיה בארץ, הביא ליצירתם של מספר מוקדי התיישבות מרוכזים,
בהם חיו קהילות גדולות יחסית.
במשך מרבית התקופה ניתן לעקוב אחר נוכחות יהודית ניכרת בערים חשובות כחברון, שכם ויריחו.
זאת דוגמא מיני רבות שהיתה רציפות יהודית גם ביהודה ושומרון. (שכם, יריחו, נערן, בית הערבה וכ'ו)
כמו כן גם ממצאים ארכיאולוגים המזבח שבנה יהושע בהר עיבל, חרסי שומרון (שנמצאו בארמון אחאב) שכתובים בעברית קדומה וכ'ו.
זה פשוט כל כך ארוך ואין לי ממש כוח.
הסיבות למה אנחנו לא מוצאים הרבה ממצאים בשטח ליישוב היהודי הקדום היא כמובן הריסה וניסיון טשטוש
ההיסטוריה בידי הערבים, באופן מכוון כמובן.
יש אפילו יש דוגמאות לא מזמן, הטיהורים שעשו המוסלמים במזרח ירושלים.
התחיל במאורעות תרפ"ט 1929, שמוסלמים התחילו לטבוח ביהודים לבזוז לשרוף את רכושם.
בתי כנסת נשרפו כדי לזרז את גירוש היהודים, שהחלו לעבור לרובע היהודי וכמה גם לפאתי השכונות שקמו מחוץ לחומות.
ב- 1936-1939 הגיעה האינתיפאדה המוסלמית והחלה בריחה של ממש ממזרח ירושלים תוך הפקרת רכוש.
הנטישה הייתה כל גדולה שמ- 20,000 יהודים (שכשליש מהם ברובע המוסלמי והיתר ברובע היהודי) נשארו בשנת 1948 רק כ- 1,700 יהודיםשהיו ברובע היהודי. (אפילו הבריטים גידרו את המקום שהיה נראה כמו גטו)
הניקוי הסופי של היהודי ממזרח ירושלים הושלם במהלך מלחמת העצמאות כאשר הצבא הירדני כובש את העיר העתיקה. (בכך גם את הרובע היהודי) חלק מהיהודים מועברים לשבי בירדן, חלק נזרקים מערבה וכך שלא נותר תושב יהודי אחד במזרח ירושלים.
כדי למחוק כל זכר לישוב היהודי מפוצצים הירדנים שני בתי כנסת הגדולים והמפוארים של הרובע היהודי עם דינמיט, בתי הכנסת "החורבה" ו-"תפארת ישראל" (שנהרס ברובו).
קיבוץ רמת רחל בדרום ירושלים שנחרב ונשרך בידי פורעים ערבים ב- 1936.
סך כל החורבן שהביאה ירדן כולל 58 בתי כנסת ונהרסו ישובים יהודים כמו עטרות, נווה יעקב ועוד.
נאסר על היהודים להכנס למקומותיהם הקדושים, כולל לכותל המערבי!!!.
בית הקברות היהודי בהר הזיתים (שבינם קבור גם רמב"ן) לא הפסיק להיות מחולל על ירדן שהקימה במקום את מלון אינטרקונטיננטל. (שם הוכרז גם אש"ף באופן סמלי על קברות היהודים)
דרך הגישה נסללה על קברי יהודים, שעצמותיהם פשוט הושלכו הצידה. (הכביש ליריחו והכביש לסילואן)
את המציבות עקרו הירדנים ונעשה שימוש בהם לחצץ או סתם לניתוץ.
38,000 מצבות נהרסו באופן שיטתי כדי לבנות מציאות חדשה בירושלים.
ולא רק לנו אלא גם הנוצרים זכו לטעימה מנחת זרועו של האיסלאם.
הרובע הנוצרי הוכרח להתאסלם בכפיה (לימודי הקוראן הפכו לחובה על נוצרים) ונאסר על הנוצרים לרכוש אדמות בירושלים.
מחד גיסא, הרשות הפלסטינית מוחקת כל סממן יהודי ועברי בשטחיה כחלק מחיזוק הזהות הלאומית.
אך מאידך, פעולה דומה במדינת-ישראל נתפסת כ"גזענות" מפי השמאל הישראלי הקיצוני.
אני כבר מצאתי לזה שם: "בריונות היסטורית".
אם אתם מחפשים הכרה רשמית-בינלאומית אפשר למצוא אותה בועידת סן רמו, איטליה. (בשנת 1920)
הועדה הכירה בזכויות הלאומיות הבלעדיות של היהודים על ארץ ישראל על פי החוק הבין-לאומי, על בסיס הזיקה
ההיסטורית של העם היהודי לחבל הארץ שהיה מוכר עד אז בשם פלשתינה.
חבר הלאומים: "על ממשלת המנדט לפעול ליצירת תשתית כלכלית, מדינית ומנהלית אשר תבטיח את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע במבוא לכתב המנדט."
הועדה נתנה תוקף מחייב בידי אומות העולם שהתבטאה אחר כך בנוסח הכתב של המנדט הבריטי בישראל.
במבוא נכתב: "אנו מכירים בזאת בקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ-ישראל, ובצדקת הנימוקים לבנייתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזאת."
חיים וייצמן אמר על הועידה: "החלטת סן רמו היא האירוע הפוליטי המשמעותי ביותר בכל תולדות התנועה (הציונית) שלנו.
ואולי לא מוגזם לומר שאף בכל ההיסטוריה של עמנו מאז יצאנו לגלות."
עם התפרקותו של חבר הלאומים 1946 והקמת ארגון האומות המאוחדות וניסוח מגילת האו"ם, נקבע בסעיף 80 במפורש שכל הזכויות שהוענקו קודם לכן על ידי חבר הלאומים יישארו בתוקפן ויחייבו את האו"ם.
למעשה החלטות ועידת סן-רמו מעולם לא פגו בהקמת האו"ם.
זכות המשפטית שלנו על הארץ הזאת למעשה מעוגנת במפורש בסעיף 80 של מגילת האו"ם.
בשנת 1967 ישראל "כבשה" את השטח במלחמת ששת הימים שהיה בשליטה ירדנית, שליטה שמעולם לא קיבלה הכרה בין-לאומית.
דר' הווארד גריף (מומחה לארץ-ישראל במשפט הבינלאומי) שולל את ההגדרה הטמונה בהחלטת 242 של מועה"ב של האו"ם, שאלו "שטחים כבושים".
לדבריו, יש להבחין בין שטחים שנכבשו כמהלך הגנתי, על מנת לעצור תוקפנות של הצד השני, לבין שטחים שנכבשו במלחמת תוקפנות יזומה. ובוודאי נכונים הדברים, בשטחים שמיועדים מלכתחילה למדינת ישראל.
ולמעשה מלחמת המגן של צה"ל (מלחמת ששת הימים) שנכפתה עליו, לא "כבשה" את יש"ע אלא שיחררה אותו מידיים זרות.
נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט, ראה בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים פעולת שחרור וממשלות ישראל לדורותיהן, שיזמו את תוכניות ההתיישבות של יהודים בשטחי יש"ע, פעלו אפוא על סמך העמדה- שהוכרה, כאמור, גם על ידי המשפט הבין-לאומי- שמדובר בחבלי ארץ מולדתו של העם היהודי, וכי "זכות עם ישראל להתנחל ביהודה ושומרון".
יש גם עוד הרבה בעיות משפטיות על החלטה של האו"ם לקרוא לשטחים אלו "כבושים" אך נשגב מבינתי להתמצא ולהבין את כל החוקים הבין-לאומיים. (גם אחרי קריאה מרובה)
אבל כולנו מכירים את הנאלחות של האו"ם שנכנע לכוחניות והאיומים של הלובי הערבי שם.
האו"ם רחוק מאוד מלהיות ניטרלי...
פרופ' טליה איינהורן: "שטחי יו"ש אינם יכולים להיות "שטחים כבושים". ראשית, משום שמעולם לא נלקחו מריבון זר, על כן אין זה כיבוש. שנית, 'קווי 67' הוגדרו בהסכמים הבין-לאומיים כקווי שביתת נשק. כמו כן נקבע כי הם לעולם לא ייחשבו כקו פוליטי או קו גבול מדיני."
פרופ' ג'וליוס סטון: "יהודה, שומרון ועזה אינם שטחים כבושים, ולו היה זה כך, כמעט כל אירופה היתה בסטאטוס משפטי בעייתי של שטחים כבושים"
פרופ' יוג'ין רוסטוב: "יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים."
המשפטן דאגלס פייט: "אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ-ישראל, שכן כל הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט".
אם משהו לא השתכנע ועדיין חושב שהשטח שהוא יושב עליו "כבוש", יואיל בטובו לסמן אותו ולשלוח צילום לאו"ם ולהודיע על פינויו לאלתר. כמו שאמר נפוליאון "אני לעולם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם".
לסיום, מבחר ציטוטים שאני מאוד אוהב...
דויד בן גוריון: "לא המנדט (הבריטי) הוא התנ"ך שלנו, אלא התנ"ך הוא המנדט שלנו".
ברל כצנלסון: "הפטריוטיזם שלנו צמח מתוך הספר, הוא דבק בפסוקים, בשמות היסטוריים. אהבנו מולדת מופשטת, ואהבה זו נטענו בתוכנו במשך הדורות ונשאנו ממקום למקום".
בלפור: "הציונות צודקת או לא צודקת, רעה או טובה, היא יונקת ממסורת של דורות, מצרכים בהווה ומתקוות לעתיד, והיא בעלת חשיבות עמוקה פי כמה משאיפותיהם ומדעותיהם הקדומות של 700,000 הערבים היושבים בארץ עתיקה זו".
טולסטוי: "אינני מבין את היהודים. יש להם מולדת יפה מכל אומה ולשון, התנ"ך, והם הולכים ומבקשים להם מולדת אחרת".
מנחם בגין: "לא בזכות הכוח שבנו לארץ אבותינו; שבנו אליה בכוח הזכות".
עכשיו תשאלו אותי למה אני טורח בכלל לכתוב את מה שכתבתי.
ראשית אני רוצה להבהיר שבאמת השקעתי ואספתי חומרים כדי שבאמת שאנשים יקבלו הצצה אל ההיסטוריה של העם היהודי
בצורה הכי מתומצתת ונוחה שיש. (מה גם שאנחנו נמצאים בימים לא קלים של זיכרון)
בנוסף כתבתי את זה עקב הדברים שנאמרו בפוסט הקודם ע"י רימינג מעשי. (כנענים, "כבושים" ובלה בלה בלה)
חשוב לי שאנשים מתוך עמי (נראה לי) לא ינסו לשנות את ההיסטוריה של העם שלי.
"נאורים" ככל שיתפסו ע"י חלק (כנראה קטן) מהציבור...
עוד כמה דורות (ואני כבר יודע את זה והדבר גם מתרחש כיום) תקום קבוצה באוכלוסיה ותחליט שלא הייתה שואה.
שזה המצאות של היסטוריונים וכ'ו...
כל כך חשוב לקיים את ימי הזיכרון האלו כי זה בדיוק התשובה לכל אלה שמנסים לצרוב בתודעה משהו אחר.
בדיוק כשם שאנחנו מקיימים את החגים שלנו שהם בעצם ימי זיכרון לכל דבר, רק מתקופות רחוקות יותר.
חשוב שכל העוולות שנעשו לעם היהודי לא ישכחו ויהיו לדראון עולם.
אסיים במשפט שצריך להיות נר לרגליו של כל יהודי פה: (הדברים נאמרו בין שמעון החשמונאי לשליחו של אנטיוכוס)
"לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים
בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו".
נ.ב.
לכל שונאי ההיסטוריה , תודו שהיה מעניין....
מקווה שלא הרדמתי אף אחד ואם גרמתי לכמה אנשים לנוע בחוסר נוחות על הכיסא, גם טוב.
השדלתי מאוד לא לפרט יותר מדי כי זה באמת מתיש לקרוא את כל זה. (תאמינו לי שאני קראתי אף יותר!)
אהה כן וכל פעם שאומרים לכם שאתם יושבים על שטח "כבוש" הושיטו את ידכם אל עבר אותו אובייקט,
תסובבו אותה בתנועת הברגה כשהיד מרוחה באויר והאצבעות מתוחות ותגידו בקול ערסוותי:
""""כן??? ממי בדיוק???"""""
דרך אגב, רימינג מעשי... שני דברים לי אליך...
1) גילית לי את האתר 'ערוץ 7', אתר ציוני ויהודי כמו שאני אוהב.
אין כמו להעמיד את זיקפת הפטריוטיות שלי על הבוקר.
אם ידוע לך על עוד אתרים כאלה, אשמח אם תשתף אותי...
2) הייתה לך אמירה אומללת (ואני משתדל להיות עדין פה), אמירה שמדיפה ממנה ריח של אנטישמיות. (לפחות בעיני)
ציטוט: "את זה כבר עושים ממזמן יהודים למדו לקבל פיצויים ממדינות אירופאיות על רכוש יהודי שנגזל"
אשמח אם תסביר את עצמך או לחלופין תתנצל כיוון שאלו דברי הבל וגניבת דעת.
סוף שבוע נעים.
תהיו אנשים בריאים וישרים,
מומי.
