"גבולות מטושטשים"
הזמנתי גלנפידיך 12. קיוויתי שהמשקה יעשה עבורי חלק מעבודת הסינון. בכל מקרה לא היה לי ברור איך הערב הזה יסתיים ורציתי שהוא לפחות יתחיל כמו שצריך.
לבשתי שמלה ארוכה ומכופתרת, ונעלתי נעלי עקב גבוהות. כיפתרתי את השמלה והשארתי מחשוף סמלי בלבד, שהסתיר לגמרי את החזייה האדומה שלבשתי. התרגשתי. לא היו לי הרהורי כפירה למרות שממש לא היה לי ברור למה הסכמתי. מה משך אותי למפגש ההזוי הזה.
התחלתי לסרוק את הבר, חיפשתי גבר בסביבות גיל 45 שנראה בסדר. זה כל מה שידעתי על משה, חוץ מהעובדה שלא קוראים לו משה. השעה היתה קצת אחרי תשע וחצי והבר היה די ריק ושקט. שני צעירים ניגשו אלי והתחילו לפלרטט. סימנתי להם שאני לא מעוניינת. סימנתי להם בעדינות כי עדיין לא פסלתי את האופציה שהערב יסתיים שלא לפי התכנון, ואז שני הבחורים יכלו להיות אופציה לא רעה בכלל בתור פיצוי.
לא ראיתי אף גבר שנראה לי "משה". השתעשעתי בכוס הסינגל שלי והרהרתי ברצף האירועים שהביאוני עד הלום.
מאז שהתחלתי לכתוב חוויות בפורום קיבלתי משובים מדהימים, קהל הגולשים מאוד הופתע לגלות שמאחורי הכוס שהוא רגיל לזיין מסתתרת אשה, בן אדם שמסוגל לחשוב ולכתוב. כולם רצו לנשק אותי ולאמץ אותי אל ליבם.
לאחר שהדחף לנשק אותי נרגע קלות גבר הדחף לזיין אותי ותא ההודעות הפרטיות שלי פשוט גלש על גדותיו. הקפדתי להיפגש עם מעט גברים כל יום ולוח הפגישות שלי היה מלא לחודש הקרוב.
משה לא ניסה לקבוע איתי, הוא פלירטט איתי מדי פעם וקצת הציק לי בפורום אבל במידה נסבלת. הוא ביקש ממני לקרוא את הדיווחים האחרונים שלו בפורום. הבנתי שהוא אוהב להשקיע ולבנות בקפידה את הפגישה הראשונה. אל טלי הוא נכנס עם כיסוי עיניים ועם רותי המפגש התחיל בצרפתיות על הדלת ונמשך תשע וחצי שעות.
הנחתי שהוא "מתכנן" מפגש ראשון גם איתי אבל לא התעסקתי בזה יותר מדי.
כעבור זמן קיבלתי ממנו הודעה פרטית "מתי נוכל להיפגש?"
"אני כבר מתה להיפגש, חשבתי כבר שאתה לא רוצה. אני פנויה ביום שלישי הבא בערב" שלחתי לו.
"יום שלישי הבא בערב זה מצוין. אבל אני רוצה חווית GFE אמיתית."
"GFE זה הצד החזק שלי, מותק. אתה תקבל GFE כמו שלא קיבלת מעולם" הבטחתי לו.
"קראת את הדיווחים שלי?" שאל משה.
"קראתי אבל אל תביא שק שינה. לא נראה לי שתהיה כאן תשע שעות."
"אל תדאגי, לא צריך תשע שעות, לפעמים גם 7 שניות מספיקות. אני אשלח לך הודעה עם מה שאני רוצה, את יכולה כמובן להסכים או לא, לקבל או לשנות, מה שאת רוצה. רק דבר אחד אסור, אסור לך לחסום לי הודעות פרטיות" כתב משה, ומייד לאחר מכן הגיעה ההודעה הבאה:
"נטע יקירתי, אני רוצה שניפגש בפיקאפ בר, בלי סימני זיהוי וננסה לאתר אחד את השני. בכל מקרה, עד סוף הערב לא לחשוף את הזהות האמיתית."
"אני לא מבינה, איך נזהה האחד את השני? מה אם לא נצליח לזהות?"
"זה כל העניין עם ה-GFE הזה. את תדעי אם הזדיינת איתי או עם בר-מזל אחר רק לאחר הבילוי" הוא כתב.
לא היה לי נעים לרשום לו שהוא דפוק בשכל ושילך לחפש מי ינענע אותו.
"אני חייבת לנתק" כתבתי וניתקתי. הרהרתי באפשרות לחסום לדפוק הזה הודעות פרטיות אבל לא חסמתי.
התקשרתי לדנה. היא היתה כמה פעמים עם המשה הזה ואולי היא תוכל לעזור לי.
"הוא נהנה להשקיע גם במפגש וגם בבחורה, את יודעת יין שוקולד וכאלה וגם היה לו מאוד חשוב שאני אהנה ואגמור. אני חושבת שבכל הפעמים שהוא היה אצלי הוא גמר אולי פעמיים," היא סיפרה.
"ועוד דבר אחד, בפעם השנייה שהוא היה אצלי הוא לא שילם בהתחלה וכשנפרדנו הסתכלתי עליו במבט של יאללה תוציא את הארנק, והוא הסתכל עלי במבט של את רוצה להגיד לי משהו? אבל לא אמרנו כלום. נפרדנו בנשיקה וכשחזרתי לסלון ראיתי שהוא השאיר לי חוץ מהתשלום שסוכם גם טיפ גדול."
סיפרתי לה מה הוא ביקש. "מה יש לך להפסיד אחות שלי, תצאי מהבר רק עם בחור שנראה לך ואז הכי גרוע שיכול להיות זה שהענקת שירותי פרו בונו לבחור שמראש נראה לך," אמרה דנה. "לפי מה שאני זוכרת את לא תסבלי יותר מדי" היא הוסיפה.
ביומיים שלושה הבאים לא התכתבתי עם משה בפורום למרות ששנינו נכנסנו מספר פעמים. ואז שלחתי לו הודעה.
"טוב, אני מסכימה. אבל אם אני מזדיינת בגללך עם 'בר מזל אחר' אתה תגיע גם באמצע הלילה ותפצה אותי. אני רוצה מספר טלפון 'חרום'."
אחרי 20 שניות קיבלתי תשובה.
"סבבה, עכשיו אני רק צריך למצוא דרך להסתיר את הזיקפה שתהיה לי כשאכנס לבר."
"אפשר להזמין אותך לעוד כוסית?" שמעתי קול מאחורי. בבת-אחת חזרו מחשבותי להווה. הסתובבתי לאיטי. מאחורי עמד גבר בסביבות גיל 45. קצת יותר ממטר שמונים וקצת יותר משמונים קילו הערכתי. "לא תודה" עניתי לו "אני בסדר." ולגמתי משארית המשקה.
רציתי לסרוק את הבר ולראות כמה "משה" נמצאים בו. הוויסקי שיחרר אותי קלות והחלטתי לאתר את משה.
אף אחד מהגברים שענו לתיאור המבוקש לא היה לבד. "במחשבה שנייה" אמרתי לבחור שעדיין עמד לידי, "אני אשמח לסיבוב נוסף."
"נפלא" הוא אמר, "ומה שתית?"
"גלנפידיך 15" אמרתי ללא היסוס.
"טעם טוב יש לך." והוא הזמין שתי כוסיות מהברמן שתקע בי מבט מלא תוכחה.
"לחיים..." אמר הבחור.
"אסתי" אמרתי לו "לחיים..."
"עוז" הוא אמר "נעים מאוד" והתיישב לידי.
לאחר שתיקה לא קצרה אמר עוז "זו פעם ראשונה שלי בבר כזה."
"גם שלי" עניתי.
"חבל."
"למה חבל?" צחקתי.
"קיוויתי שיש לך ניסיון ותוכלי ללמד אותי משפטי פתיחה מוצלחים."
"אני בטוחה שהוצאת מגוגל דרוג עדכני של משפטי פתיחה מוצלחים" צחקתי. השיחה ביננו קלחה ודי שכחתי את הנסיבות שהביאו אותי לבר באותו הערב.
לאחר כשעה שבה רמת האלכוהול בדם שלו עלתה והמרחק הפיזי בינינו ירד, עוז הציע שנמשיך במקום אחר. הסכמתי והצעתי שנמשיך לקפה אצלי בדירה.
עוז שילם וקפץ לשירותים.
"את לא מגיעה לכאן הרבה?" שאל קול מאחורי.
הסתובבתי ועיני פגשו גבר שנשען על הבר עם בקבוק בירה בצבע כחול ביד.
"לא, ואתה?"
"אני נולדתי כאן" הוא אמר, "ומשפט הפתיחה של הבחור הזה, זה המשפט הראשון ששמעתי בחיי" הוא צחק.
"כן? באיזה משפט פתיחה אתה משתמש?"
"אני ישר מציע לעוף מהבר למסעדה יפאנית טובה ושקטה."
"וזה עובד?" שאלתי.
"אף פעם," הוא ענה "לחייכם." הוא הרים את הבקבוק ובירך אותי ואת עוז שחזר.
במונית התגפפנו קלות והתנשקנו בעדינות. כשנכנסנו לדירה התנפלתי עליו בנשיקה צרפתית עמוקה ורטובה, הייתי חרמנית והרגשתי שאני חייבת זין כאן ועכשיו.
פרמתי את חולצתו וציפורני חרשו את שיער החזה שלו בדרכם מטה. פתחתי את מכנסיו וזיקפתו הקשה פרצה לחופשי. חפנתי אותו והכנסתי את כולו לתוך פי. ינקתי את הזין שלו וראשי החל לנוע לאחור, עוז השמיע אנקה, תפש את ראשי והניע את אגנו קדימה. הוא גמר ופי התמלא בנוזל סמיך.
עוז התחיל להתנצל, "רציתי לענג אותך, רציתי שאת תגמרי לפני" הוא אמר.
"לא נורא" אמרתי "אתה יכול לענג אותי עכשיו, ואין לי בעיה לגמור אחריך."
לתדהמתי הוא המשיך "אני לא יכול להמשיך אחרי שאני גומר. אני מחוסל לחלוטין."
נזכרתי שקראתי באחד הדיווחים שהטוחן נתן לטלי חרב. לעוז הזה יש מזל שאף אחד לא נתן לי חרב או אלת בייסבול או אפילו סתם תת-מקלע.
הוא מילמל עוד כמה משפטים והסתלק.
אני הסתערתי על הטלפון. חייגתי למספר ה'חרום' שמשה נתן לי.
"שלום" ענה הקול בצד השני.
"משה זו נטע" אמרתי לו, "תרשום כתובת ותגיע" אמרתי ונתתי לו את הכתובת.
"אין בעיה" ענה משה "אני רק אוסף את הסושי מהיפאנית."
