היי אני מאוד מזדהה איתך אני עובר בחצי שנה האחרונה סיפור דומה שהוציא אותי לגמרי מאיפוס. קשה מאוד להיתמודד לבד עם מצב כזה , ועוד יותר קשה למצוא את שביל הזהב. אני מוצא את עצמי קרוב מאוד לאיך שהיגדרת את עצמך , ולכן אני חושב שאני די מבין מה שעובר עליך. חג שמח.
[QUOTE=Venus Butterfly] מתחיל לגלוש לאזור מסוכן, מסוכן רגשית ועקב כך עלול להיות גם מסוכן להרבה דברים בחיי הפרטיים:איני מתלבט במונחים של בגידה או לא, מבחינתי ברגע שאחי חפר במאורה שאינה רשומה בעמוד הראשון בספח תעודת הזהות שלי, זו אכן בגידה במובן הפשוט של המלה.את השלב הזה עברתי כבר לפני כחודשיים (איך זה קרה, בהזדמנות אחרת), חי עם זה איכשהו במצב של לא שלום ולא מלחמה, יותר כמו הפסקת אש בין השמרנות המנטלית לבין היצר הגופני שטיפס והגיע ברבות השנים למאזן כוחות עם הרגש וההגיון, ולאחרונה מתברר כי כוחו גבר על שניהם. אוסיף כאן שני נתונים על עצמי (אמנם סובייקטיביים, אך בואו ננסה לרגע להסכים שכך אני באמת), שני נתונים שלדעתי די נדרשים בכדי להסביר טוב יותר את עצמי :
1. אני מהטיפוסים המתלהבים, מראה כלפי חוץ די מהר ודי בולט כיצד מרגיש, מה חושב, ובעיקר בכיוון החיובי (לפחות מה שנראה בעיני כחיובי), אין מצב שמתלהב מבחורה (או מארוחה טעימה, או מסיטואציה שאוהב) ונותן הצגה של נונשלנטיות או אדישות, הבחורה שאיתי מקבלת בפול ווליום את ההתלהבות שלי, ובמקרה ההפוך, אני עוטה פוקר פייס, אף מילה, ווליום אפס או קורקטיות מינורית.
2. מהיר מאד בגיבוש החלטות או נקיטת עמדה, לא בכיוון של פזיזות, אלא יותר בכיוון של אוסף לעצמי את עיקר הטיעונים לחיוב ושלילה, מתרכז בעיקרים שביניהם ומגיע להחלטה, תוך מודעות כי פה ושם הזנחתי טיעון שבעתיד עלול להפוך את נכונות ההחלטה על פיה, אבל ככה אני ומעדיף לפעול באופן טבעי (ולא נגד עצמי) תוך "תשלום" מחירים פה ושם (דוגמה מייצגת למהירות- יצאתי עם אשתי שבועיים, קיבלתי החלטה, הגשתי אותה לאשתי עם טבעת וזר פרחים, היה קיבול חיובי וחתונה כעבור עוד שבועיים ימים. ואנו עדיין נשואים לאחר 24 שנים, וללא תוכניות אחרות ברקע).
אז למרות שאיני מתלבט האם זו בגידה או לא, ועל אף שאיני בא לדון בעניין בתגובתי זו, מצאתי לנכון להתייעץ דווקא כאן בזכות איכות התגובות שהיו לפני ובזכות כיווני המחשבה השונים והמגוונים.
השאלה, או בקשת העצה:
מרגיש כי נמצא כרגע על הגבול הדק שבין היסחפות רגשית חזקה מדי אשר עלולה להוביל לסדק בלתי ניתן לאיחוי או אף לשבר בענייני המשפחה והזוגיות, לבין היכולת לשלוט בעצמי ולהשאר עם רגל וחצי יציבות על הקרקע השלווה מזה שנים רבות. וכרגע כלל לא דן לגופה של הגברת המסויימת שאותה אני פוגש, לסיכוי הסביר מאד שזה ממש לא הדדי בין הגברת לביני, נניח הרגש שלי 95 מתוך 100 אפשרי, אז אצלה זה אולי 5 מתוך ה- 100 שלה, ובבקשה אל תפגעי, ה-5% אינם קשורים או מייצגים את מה שאני חושב כי זו המציאות, ונכתבו רק על מנת להבהיר שכרגע מעוניין לדבר רק על עצמי (אבל ה- 95% נכונים מאד).
ושואל בעיקר את אלו שנמצאים בסטאטוס משפחתי דומה או גם בחורות מהפורום (לקבל מהן נקודת מבט מהצד השני או המשלים), מה עושים ע"מ לעצור את הסחף, או לפחות להאט אותו ולהרחיק את הרגע בזמן שבו אהיה חייב "לחתוך" לכאן או לשם, וגם אולי עוד שאלה, איך מזהים בצורה יותר וודאית האם עדיין במרחק סביר מהגבול, או שהגעתי אליו, או שמא כבר עברתי לצידו השני.
ותודה מראש למגיבים ולדעות מחכימות.
נ.ב. - חשוב מאד
מבקש מאד מאותה האחת שעימה נפגש, לא לענות ולא להגיב להודעה זו [/QUOTE]
19LOLx82011-04-22 23:22:25