ריצה אל החופש – או צינת הליל בינות הגלים
זה הפך אצלי להרגל. פעם בשבוע, לשמוט את סבלות היום, לצאת אל המרחבים הצפופים מאחורי מסיכות ההמולה היומיומית לעבר הדיאלוג החד צדדי עם הדרך.זה המקום היחידי בו אני יכול להיות עצמי. אני אומר, היא מקבלת, אני מחליט, היא מסכימה, היא אינה מבקרת אותי, אינה שופטת אותי על איך התלבשתי, למה איחרתי לצאת היום. כל עוד אני מגיע, ושועט על שבילי העפר של העיר הגדולה, על דרכיה שהולכות מכאן לשם ולשומקום המחברות בין פינות נדחקות של היום לבין קרנות הזוית של האתמול.
אני מוצא את עצמי רץ בין רצועות הניילון הגדולות והארוכות הפרוסות מעל לגידולי התותים בשדות הכפר הירוק בואכה רמת השרון. לילות החורף הצוננים נושאים את לחות הלילה החודרנית וריח הירוק הטרי הנישא באוויר היוו תמיד את הזרז לצאת אל חשכת הליל אל הטבע בינות לבתים. לחוש את החופש באמצעו של הכרך הגדול. את מעיכת רגבי העפר מתחת לנעלי הספורט עם כל נחיתה על הדרך . מרחוק אני שומע את צפירת הרכבת הדוהרת ורעד הקרקע חולף דרך שוקי ומזעזע את הסחוסים.
תשישות רגעית אופפת אותי כשאני חולף מחוץ לגדרות החווילות בפאתיה המערביים של הרצלייה. הכלבים המתרוצצים חופשי בחצרות מלווים אותי בנביחותיהם כמזהירים את בעלי הבתים בפני זר חודרני. אני עוצר לראשונה מאז החילותי בריצה אוחז בצידי הימני, מנסה לאוורר את ראותי מתקפל כמעה תוך אחיזה באחד מהשערים האחוריים של הבית הקרוב. תחושת כבס מפעפעת בי עולה ממעמקי בטני . מים אני חושב לו רק היה לי קצת : " מים ?" היא מציעה "אולי אתה רוצה קצת מים ?" היא שואלת בקול רך ומעודד. "בשמחה" אני עונה תוך שיעול ספק נחנק ספק מנסה לשאוב עוד מעט חמצן משאיפת האוויר הקצרה.
"בא, היכנס" היא מציעה . בלי לחשוב פעמיים, אני הולך אחריה, אוחז במתני ומשתעל קלות. היא מובילה אותי לעבר שולחן החצר הניצב לצד הבריכה, "שב חכה לי אני מייד באה" היא פוסקת ונעלמת בתוך הבית . לאחר דקות מספר אני מבחין בה שוב, תמירה, נאה באמצע שנות השלושים לחיה לובשת שמלה צבעונית המבליטה את חמוקי גופה. אני מביט וסוקר אותה מלמטה למעלה. נועלת נעלי עקב המשווים לקרסוליה מראה חלק ועגלגל. מתניה צרות אך חושניות , ידיה גרמיות משהו אך מטופחות, שדיה מלאים וזקופים ומחלפות ראשה אסופים במעין תספורת ספק נערית ספק הדורה המשווה לה מראה אצילי משהו. היא נושאת מגש עם קנקן מים קרים ובצידו קומקום תה מהביל. היא מוזגת לי כוס מים ומיד לאחר מכן מגישה גם את כוס התה. " זה מסין" היא מקפידה לציין. " תודה" אני לוחש . לוגם ארוכות את התה ונהנה מהניגודיות בין צינת הליל לחומה של הכוס.
"אני אורי" אני מציג עצמי. "מיקה" היא אומרת. "נעים מאד" אני מושיט את היד, ומתבונן בכף יד מטופחת עד מאד. אני בוהה בה בתמימות רבה לא מבין למה זכיתי כי תכניס אותי לחצר, בא ניכנס, אני חושבת כי אתה עוד לא חזרת לעצמך." אני קם ונכנס אל סלון עצום. יצירות אומנות רבות ויקרות תלויות על כתלי החדר, ריהוט מקורי מאפריקה, פסלים מנמיביה,אני מזהה וזכר הדיונות הגדולות ועקבות הג'יפים עליהם עולה בזיכרוני. תמונות של לוחם מסאי בלבוש מסורתי ניבטות מהפינה בה שרוע עור ברדלס על ריצפת השיש. " אני רואה שאת מטיילת הרבה אני זורק לחלל החדר" מנסה ליצור שיחה. היא חוזרת לחדר, בידה מגבת , מכנסיים קצרים וחולצת טריקו "זה של בעלי וזה בטוח יתאים לך, המקלחת בקומה השנייה." היא מצווה ברוך מלווה את דבריה במבט השוזף אותי וממני לעבר גרם המדרגות.
בדרך למעלה אני לא מעכל איפה אני, למה? מה פתאום אני בבית של אישה מטופחת , עשירה כקורח כך אני מחליט לעצמי כשאני חולף על פני חדר העבודה הענק עם ריהוט מעץ מהגוני משובח, מיטב המכשור האלקטרוני ושוב יצירות אומנות לבלי סוף.
מקלחת קצרה, אני חוזר לעצמי ויורד בתנועות קלילות לעבר הסלון. מיקה יושבת על הספה העצומה, רגליה מסוכלות , שולי השמלה שמוטות חושפות את שוקיה החטובות. כתפיה זקופים אחורנית מבליטים את דדיה כמו תותים אדומים בראשו של שיח כאילו אומרים קטוף אותי וכוס יין אדום בידיה. אני מתיישב לידה אוחז בכוס המושטת לעברי ושואל אותה לפשר ההזמנה פנימה, המקלחת וכו' מתעניין האם היא אינה חוששת. " זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותך רץ ליד הבית שלי. כל שבוע ביום שלישי בערך ב 22:30 אתה עובר כאן " גלגלי המוח שלי התחילו לעבוד בקדחתנות. " מה היא עוקבת אחרי ?" אני חושב. "כן את צודקת, אני מפטיר. ממלון מנדרין שעל הצוק, עד לתחנת הרכבת בהרצלייה וחזרה. אח"כ אני נכנס להתרחץ בים – את יודעת לשטוף את הזיעה ולשכב קצת על המים הקרירים"
"ומה איתך ? למה אישה מדהימה שכמותך נמצאת לבד?" אני מנסה לדחוף את השיחה לאיזו שהוא כיוון אקטיבי " בעלי עובד בנמיביה , הוא כבר הרבה זמן שם ואני לבד, בית ענק וחוץ מהסוסים אין כאן אף אחד. בית גדול , אתה יודע?...." ים אין לי פה אבל בריכה , ועוד איך יש.... אני קם ומתבונן לעבר הבריכה. תאורת החצר נדלקת לפתע, מאירה באופן מרומז עצים, צמרות ואת האדוות הקלות הנישאות חרישית לעבר מדרגות הבריכה. תאורה קלה נובעת מתחתית הבריכה משאירה פינות אפלות רבות שניתן לחמוק אליהם. לפתע חולפת מיקה לצידי, הווילון המבדיל בין הסלון העצום והחצר מוסט אט,אט ואני מבחין איך צעד אחר צעד היא שומטת את שמלתה, לאחר מכן את חזיית הטופלס , נעלי העקב ולבסוף את תחתוני החוטיני שהבליטו את חמוקיה בצורה שמעולם לא ראיתי. היא צועדת לעבר המים, יורדת המדרגות כמו דוגמנית על הצועדת על מסלולו של פול גוטיה...
"בא" היא קוראת לי. אני פוסע בעקבותיה, יורד לעבר המים הנעימים ניגש אל מיקה וחובק אותה תוך נשיקה עמוקה ורטובה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לי להוביל את שנינו חבוקים לעבר המים עד שהם מכסים את מותנינו. לאחר מכן אני חובק את מותנה, כורך את רגליה סביב מותני ומשכיב את מיקה על המים ומתחיל לסובב אותה כשהיא צפה ומעוגנת במותני. אנו חומקים לעבר אחת הפינות האפילות משהו בצד הבריכה, להבה בתוך עמוד זכוכית מחממת את האזור ובוהקת באור נגוהות כשאני משעין את גבה של מיקה על צידי הבריכה, מושיב אותה על השפה וצולל תרתי משמע לעבר מערת האהבה שלה, מיקה מרימה את רגליה, מציבה את כפות רגליה על המדרגה שבשפת הבריכה ודוחפת את ראשי לעבר מעמקי נשיותה. בינתיים אני מרגיש את שרירי נמתחים עד תום. המעבר בין הריצה המאומצת, למקלחת החמה,לבריכה שמעליה נפרשת צינת הלילה עושים את שלהם ואני דרוך כמו חץ המשווע לשחרור המיתר.
אני רוצה אותך , גונחת מיקה אלי כשאני מלפף את רגליה סביב מותני ואנו מתחילים בניעה הדדית וקצבית, תוך כדי חדירה תת מימית המלטפת את איברינו. הלמות תופים האפריקאים נישאת באוויר, הנעימה "אפריקה" של להקת טוטו נשמעת ממרחקים ואנו נכנעים לקצב המביא אותנו שנינו למעין תחושת טירוף. אנו מתקדמים לעבר המים העמוקים צוללים לפותים לעבר הקרקעית. אני אוחז בצנרת הרובוט המנקה את הקרקעית ושנינו ממשיכים את הלימת האגנים על תחתית הבריכה בתוך עולם הדממה. עור התוף שלי עומד בפני קריעה, הלחץ בעומק המים, הניעות ההולכות וחזקות ודפיקות התופים המפכות בתוך ראשי. כמו משום מקום אני חש בלפיתת ידי הברזל של מיקה. היא אוחזת בצווארי וחונקת אותי ויחד עם כך ממשיכה להלום במתני . תוך שניות ספורות אני חש בזרם אימתני עובר בתוך גופי, המתפשט מצדעי עבור דרך עמוד השדרה לעבר מוקד התאווה עד לקצה איברי ואני מתפוצץ בתוכה ובו בזמן אני שומע זעקה עמומה מלווה בבועות של תאווה הבוקעות ממעמקי גרונה של מיקה. שלובים ומחובקים אנו עולים לפני המים לשאוף אוויר לפני שתאזל נשמה באפינו .
אנחת רווחה , תשוקה ורגיעה כאחד נפלטת מפיה של מיקה, "אויש כמה הייתי צריכה את זה".
אנו שוחים זה לצד זו לעבר המדרגות אוספים שתי מגבות מעל כסאות השיזוף בצד הבריכה ונכנסים לעבר הסלון. שכב מגיע לך לקבל מסג' היא מצביעה לעבר פרוות הברדלס. אני נשכב על בטני וכמו משום מקום אני מרגיש את ידיה הענוגות של מיקה כשהן משוחות בשמן חם מחליקות על השכמות שלי, יורדות מטה לעבר עמוד השדרה, חולפות על הישבן וממשיכות בתנועות סחיטה לעבר הארבע והדו ראשי. הייתי בטוח שאני חולם, מהרגע הראשון שהתבוננתי בעיניה הירוקות כאבני אזמרגד של מיקה ידעתי כי היא טומנת בחובה סוד. אך תשוקה בראשיתית כמו זו לא חוויתי מעולם. אט, אט החלו נימי יצרי לחזור לעצמם. "הסתובב" מבקשת מיקה ואני ספק מקווה ספק מנסה להסתיר את הזקפה שנישאת אל על . מיקה מתבוננת בי : " שוב ? " היא שואלת בחיוך מגרה, אני לא מספיק להוציא הגה מפי ושפתיה לוהטות סביבי והיא שואבת לוקקת ומרטיטה אותי בכל ניעה שלה. מיקה שולפת צעיף משי עדין ומכסה את עיני ולאחר מכן גם ידי נקשרות אל כפות רגליו של הברדלס . בתנועה חדה מתיישבת מיקה עלי כשהיא מכילה אותי , את כולי עד למעמקי רחמה ומתחילה בדהרה מונוטונית וחזקה. לפתע אני חש בתחושת צריבה עזה על חזי- חלב נר כך אני מבין נישפך על פטמתי הימנית כשמיקה ממשיכה. שוב צריבה ושוב דהרה. הכאב העמום נבלע בתוך תחושת ההנאה הולכת ומתעצמת. ידי משוחררות ואני לופת את חזה של מיקה, כעת גם עיני גלויות ואני יכול לראות את רשף התשוקה הניצת בעיניה כשהיא ממשיכה לדהור מעלי. בתנועה מהירה אני הופך מצב וכעת אני מעליה. אני רוצה אותך מאחור היא לוחשת באזני תוך כדי נשיכה בתנוך אזני. המעבר לתנוחה היה מהיר וכמו באבחת סכין אני מפלח את ישבנה כשהיא גונחת "כן חזק, או מי גוד" עוד מספר ניעות ונעיצות כשאני לופת את שדיה של מיקה ואנו גומרים יחד ונשכבים חבוקים האחד ליד השני.
תנומה קלה אופפת אותי. קולות וזיכרונות אהבה מאפריקה עולים במוחי כאשר מציאות ודמיון משמשים לנגד עיני בערבוביה. נחיתות עלומות אי שם בשחור הליל. נסיעות בכלי רכב שונים ומשונים על מנת לגנוב גבול מאי שם לאי כאן. צלילות,דייג, מפגשים עלומי שם ..... השעון הביולוגי שלי מעיר את שנינו. אני קם, מכסה את מיקה, לובש את בגדי הספורט שלי "בי גולדי" היא מסננת מבעד לתנומה. אני יוצא אל השחר המפציע גומע את הקילומטרים המעטים לעבר הצומת המפורסמת, נכנס בשערי המתקן ומספיק להגיע לישיבה עם הראש שנקבעה מוקדם בבוקר . איפה היית פונה אלי הראש בכינוי שלי, שוב צללת ? אני מגיע ישירות משדה התעופה ואתה צולל ?
צללתי, ועוד איך צללתי. אני משיב בחיוך מרומז. ברוך הבא , כבר חשבתי שעברת לגור בנמיביה אני מתריס נגדו.
על טיול הסוסים עם מיקה, אספר כבר בפעם אחרת
שלכם, Zeous
קבלו לינק
