אל מירב הגעתי בהמלצתה של חברה משותפת מאוד טובה - "Concubine," היא אמרה, "כמו שהיו ברומא העתיקה". קשה להקל ברף ציפיות שכזה.
השיחה בטלפון הבהירה לי שיש דברים בגו - קולה העדין, המתוק והמלטף היה לי כצמר גפן מתוק בפה.
קבענו באחד מהימים החמים והלחים ביותר של האוגוסט המקולל הזה. ההמון וההמולה שריצדו ברחוב ונשאו אותי על כפיים לעברה, נותרו מאחורי דלתה, עת שעברתי בשער למימד אחר.
באתי, ראיתי, נכבשתי.
לא לי הדיווח התיאורי.
הזיכרון הוא של שנינו - המגע, הטעם, הריח, הצליל והמגע - והוא צרוב אצלי עמוק וטוב.
עליכם ליצור את הזיכרון הפרטי שלכם עם מירב, המקדש הפרטי שלכם לעצמכם. כשהדלת שלה תיסגר אחריכם, עצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה ואז תבינו.
ובכל זאת, תמונה אחת:
שנינו עומדים בחלון, מעשנים סיגריה, נשטפים באור המלובן של השמש היוקדת, וצללית גופה המשגע זורמת לצלילי:
[TUBE]KWy3X7f4MyY[/TUBE]
מירבי, תודה על הבחירה המוסיקלית! השריטה היא לתמיד.
מפגשנו מתעורר בי לאין קץ למשמע צלילים אלו.
את הטאבו המתוק שלי...
את הטאבו המתוק שלי...
עד הפעם הבאה,
XOXO
) 
