התחנה המרכזית – או - הפגישות שלי עם לקטר
אם רק הייתי יודעת אילו חוויות ואנשים הפורום הזה עתיד להראות לי, הייתי ממציאה אותו בעצמי מזמן. את דר' חניבעל לקטר פגשתי ממש בהתחלה, הוא היה אחד מהבודדים שפניתי אליהם בעצמי, אני לא נוהגת לפנות כמעט אל אף אחד מבלי היכרות קודמת של פנים מול איברים. סתם כי זה מביך אותי נורא.
למה חניבעל לקטר? כי הוא דומה לו באיזה שהוא אופן מטפיזי, לחניבעל לקטר של הספר, לפני שידענו שחניבעל לקטר נראה כמו אנתוני הופקינס, למרות שהוא לא רחוק ממראהו של זה רק בתוספת רעמה לבנה וקופצנית.
למה חניבעל לקטר? כי הוא דומה לו באיזה שהוא אופן מטפיזי, לחניבעל לקטר של הספר, לפני שידענו שחניבעל לקטר נראה כמו אנתוני הופקינס, למרות שהוא לא רחוק ממראהו של זה רק בתוספת רעמה לבנה וקופצנית.
היו לנו עשרות פגישות לפני הפגישה שלפנינו, הן התחילו בדרך שלי, בטריטוריה ובתנאים שלי אבל נבנו בהדרגה לכיוונים שלא חלמתי שאלך בהם. כל פגישה קיבלה נופך שונה שנבע מהאישיות האקסצנטרית שלו. עד לפגישה אחת בה החלטנו לנוח בין לבין תוך כדי שהוא קורא דברים שכתבתי למגירה או למדף בחנות, מילים שכתבתי על עצמי ועל העבר, רשמים שאני לא יכולה לפרסם פה בפורום כי אין בהם את חוויותיי כמירב. כשסיים לקרוא, לא הצליח לקטר לגעת בי עוד - ואף היה חשש קטן שלעולם לא ישוב להצליח. החשש התבדה במהרה והפגישות חזרו לתיקונן ואף העמיקו במעבה אפלת הפנטזיה. כל פגישה ראויה לסשן שלם עם הפסיכולוגית שלי ואולי גם עוד אחזור אליהן ואספר לכם אותן, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום.
הרעיון למפגש המדובר היה בין הארוטיקה של הזרות - לנוחות של האמון המוחלט, בין האיכות שהוא מוצא בי והרמה הגבוהה שאני דורשת מעצמי ביומיום - לבין הלכלוך, הזוהמה וזילות החיים והסקס של התחנה המרכזית הישנה. לקח לי זמן רב לשקול את קיום הפנטזיה וסכום גבוה של אתנן שעבר בחמש מאות את אלפיים השקלים.
קבענו שעה מדויקת להיפגש באחד מרחובות הצחנה המרכזית הישנה, סליחה, תחנה.
אמרתי לו "אני בטוחה שתמצא אותי" מבלי לתת שם של רחוב, והוספתי "אני מקווה שלא תשאיר אותי לעמוד זמן רב מידי" בחשש מה.
קבענו שעה מדויקת להיפגש באחד מרחובות הצחנה המרכזית הישנה, סליחה, תחנה.
אמרתי לו "אני בטוחה שתמצא אותי" מבלי לתת שם של רחוב, והוספתי "אני מקווה שלא תשאיר אותי לעמוד זמן רב מידי" בחשש מה.
וכך, בתשע של ערב אחד, נעמדתי אני ברחוב הומה סוחרי סמים, זונות בלי שיניים, חנויות סקס, עובדים מארצות זרות, מדרכות מתפוררות ואנשים עם סוף בעיניים, לבושה בשחור, מכנס צמוד עד הברך ומעיל עור, מזל שאני לא דומה לג'וליה רוברטס אחרת זה היה פשוט מצחיק.
הסתכלתי סביבי באימה, מסיתה את עיניי הרחק מאנשים המביטים בי בעניין רב מידי תוך כדי שאני שואלת את עצמי לאן הגעתי ולאיפה הכנסתי את עצמי, אבל ברגע שהלב הפסיק לפעום במהירות כמעט מעלפת ואחרי כמה ברנשים ששאלו אותי "כמה?" ועניתי "מה כמה?" וציפיתי משום מה שעכשיו יענו לי "מה שבע?" (סתם בדיחה ישנה) אבל ענו לי "כמה לסקס, מה נראה לך?".
הבנתי שהמצב לא חשוך כפי שהצטייר בהתחלה. התיישבתי לי על ספה עבשה ליד נרקומנית מעולפת וחיכיתי שלקטר יגיע על סוס מתכת שחור, כמעט מייד פיתחתי לי שיחה עם זונה חביבה למראה, שיחה שהצטרף אליה בחור מסוים שלא ניסיתי להבין מה הקשר שלו לסביבה, וכך איך שאנחנו מדברים על לא כלום עוצרת לידינו מפלצת מתכתית וקוטעת את הניסיון שלי להבין את הקורה מסביבי.
הסתכלתי סביבי באימה, מסיתה את עיניי הרחק מאנשים המביטים בי בעניין רב מידי תוך כדי שאני שואלת את עצמי לאן הגעתי ולאיפה הכנסתי את עצמי, אבל ברגע שהלב הפסיק לפעום במהירות כמעט מעלפת ואחרי כמה ברנשים ששאלו אותי "כמה?" ועניתי "מה כמה?" וציפיתי משום מה שעכשיו יענו לי "מה שבע?" (סתם בדיחה ישנה) אבל ענו לי "כמה לסקס, מה נראה לך?".
הבנתי שהמצב לא חשוך כפי שהצטייר בהתחלה. התיישבתי לי על ספה עבשה ליד נרקומנית מעולפת וחיכיתי שלקטר יגיע על סוס מתכת שחור, כמעט מייד פיתחתי לי שיחה עם זונה חביבה למראה, שיחה שהצטרף אליה בחור מסוים שלא ניסיתי להבין מה הקשר שלו לסביבה, וכך איך שאנחנו מדברים על לא כלום עוצרת לידינו מפלצת מתכתית וקוטעת את הניסיון שלי להבין את הקורה מסביבי.
טיפסתי אל המפלצת ואמרתי בקרירות מעושה "100 שקל זיון ומציצה", קיבלתי את השטר ללא אומר ודברים, נסענו לקרבת מקום והתמקמנו לנו במושב האחורי של הרכב רחב הגפיים.
המעיל והמכנס וכל דבר לביש אחר נתלש ממני ברעבתנות, האיבר עבר שאיבה מאסיבית של הובר תעשייתי, לקטר גרר אותי על המושב לכיוונו פיסק לי את הרגליים למען יראו ויראו תושבי התחנה והחל יורד, מלקק ונושך את הדגדגן ההמום מהסיטואציה שאינו רגיל בה "אייה המצעים הריחניים, הרצפה השטופה והריחות הקסומים של הבית שלך?" התלונן הקטן "שתוק ותזרום עם זה יא נודניק" השבתי לו. לשונו של לקטר בינתיים חופרת אותי מבפנים כמו ויברטור משומן, והדגדגן סותם את הפה ונותן לי מנוח ממחשבות מסיתות.
זהו, כבר אי אפשר יותר, רוצים להזדיין מבלי להתיפייף בתוך המילה הזו, רוצים להזדיין עכשיו, מהר וחזק, עטיפת הקונדום נקרעה במאית השנייה, ולקטר הוחדר לתוכי מכוח האינרציה הטבעי של התחנה המרכזית. "יש בה משהו שונה" כתב ארקדי דוכין, אני בטוחה שהוא לא התכוון לתחנה, אבל משום מה השיר התחיל להתנגן לי בראש בשוך האורגזמה. לאט הפשרנו את עצמנו מהזרות שכפינו לנו, והתחלנו לדון באנרגיות המבלבלות של האזור שסביב, התחנה הזכירה לי את רחובות קוסמוי של תאילנד בעפיצותה אבל כשמגלגלים אותה על הלשון צצים רבדים שלא דמיינתי שקיימים בתוכי כשאני בתוכה. בו בעת כשהדכדוך והעליבות מכים בי - רף החרמנות רוקע בי רגליים, יש בסקס של התחנה משהו דחוף, משהו קיומי, כאילו תיכף מישהו מת ואולי לא כאילו, העולם עומד להיגמר וחייבים סיבוב אחרון. הכול שם מת וחי באותה המידה.
החלטנו לגרגר אותה עוד קצת בפה.
המשכנו להסתובב ברחובות המזוהמים בזימה, מחפשים לנו כדור צמר חדש להשתעשע בו, וכולי עוד מלאה בנוזלים שניגרים על התחתונים, למרות שגמרתי חצי חבילה של מגבונים לחים.
אבל חניבעל לקטר מורעב לעוד בשר אדם...אז לפני שהוא יתפוס לנו איזה דורש רעות, יקרקף אותו ויכין את המוח שלו בחמאה על הפלנצ'ה התחלנו בחיפושים אחר הדבר המשביע הבא .
המשכנו להסתובב ברחובות המזוהמים בזימה, מחפשים לנו כדור צמר חדש להשתעשע בו, וכולי עוד מלאה בנוזלים שניגרים על התחתונים, למרות שגמרתי חצי חבילה של מגבונים לחים.
אבל חניבעל לקטר מורעב לעוד בשר אדם...אז לפני שהוא יתפוס לנו איזה דורש רעות, יקרקף אותו ויכין את המוח שלו בחמאה על הפלנצ'ה התחלנו בחיפושים אחר הדבר המשביע הבא .
מי זה לקטר?
מה החלטנו לעשות?
כל זאת ועוד בהמשך
מה החלטנו לעשות?
כל זאת ועוד בהמשך
עד העונג הבא
M 
כל הכבוד מירבי.
) ומגיעים ל"טופ" !