- חלק 2 -
"התחנה המרכזית – או - הפגישות שלי עם לקטר"
כדי לקרוא את החלק הראשון יש ללחוץ על הקישור:
כל כמה זמן אני מסתכלת אחורה על הדברים שכתבתי ותחושה צורמת מחלחלת לתוכי, מי בכלל כתבה את כל זה? אין לי את הכישרון שלה, אם זו היתה אני זה כנראה נפלט לי במקרה, בפוקס, השראה חולפת שלא תחזור לעולם, וגם אם תחזור, הכישרון הזה הוא יחסי, אבל יחסי למה, למי? לזונה?
אני קוראת כל יום טקסטים ומרגישה כל כך קטנה לעומת הכישרון שצבור באנשים שאפילו לא פורסמו ואז מעיפה מבט מבויש לעבר מדפי הספרים, עומדים שם בשורה כמה שמחכים לי כבר חודשים ארוכים, מתפקעים במידע או סיפור שנורא רוצה להיכנס אלי, אבל כנראה שאין לי מקום, ואני מתחילה להילחץ מכמה מעט שאני יודעת, מכמה מעט שקראתי, מכמה מעט זמן יש לי לעצמי, ובכלל כמה שאני לא נחמדה אלי.
אתמול נסעתי לעשות פדיקורמניקור בתל אביב והיום זה נראה לי כל כך חלול ומבוזבז כי בנוסף לכל מה שיש לי להספיק וללמוד גם
מכביד עלי הלק האדום הזה.
אני יכולה להתקשר לחניבעל לקטר שלי שירגיע אותי, הוא מדהים אותי כל פעם מחדש עם ההערכה שלו אלי, שלחתי לו אתמול גלויה בה כתבתי "לראות אותי דרך העיניים שלך זה הדבר הכי מרפא בעולם".
כן, אני שולחת גלויות, רק לחניבעל, כי הוא ביקש.
אני יכולה גם לנקות את הבית, זה מרגיע אותי, אבל אז הלק האדום יהרס, נחמת האקונומיקה תידחה ליום מלוכלך באמת
ואת הבלגאן הפנימי אפתור אחרת.
אני כבר לא ממש זוכרת איך הסיפור התחיל, לא בטוחה איך כתבתי אותו, בטח הייתי יותר רהוטה ושנונה ואני יכולה בקלות לפתוח
את המסמך במחשב או את הפורום ולקרוא אותו, להיזכר במקצב ולהמשיך מאיפה שהפסקתי, מאיפה שאף אחד לא ביקש ממני להמשיך,
אבל זה יותר מעניין כך.
המשכנו להסתובב הלומי תאווה בתחנה המרכזית הישנה.
במה נשתעשע עכשיו? לאיזו קיצוניות ניקח את עצמנו הפעם?
מתוך ידיעה שיש לו ניסיון עם קוקסינליות ביקשתי ממנו להשתתף איתו במפגש כזה, ליתר דיוק, רציתי לראות אותו מוצץ זין,
יש משהו נורא אסור ומחרמן בלראות שני גברים ביחד, טוב נכון, זה כבר לא כל כך אסור, טמא ונתעב כמו שזה נתפס (לצערנו) פעם,
אבל מה שהיה בעבר טאבו- במקרים רבים נשאר לעד קצת סוטה, מין אות קין מטושטש שקשה להסיר לגמרי,
משהו שנשתרש אולי בגנום החברתי.
למה הרבה יותר קל לספר משהו משעמם שקרה אתמול שאשכח עד שבוע הבא,
מאשר דבר מרגש שקורה מעט פעמים בחיים ושיזכר לעד?
אתמול קניתי שלושה בקבוקי יין אדום, שניים מהם עלו ארבעים שקלים כל אחד, והשלישי עלה כמעט מאה שקלים, המוכרת הפטפטנית התבלבלה כנראה וחייבה אותי ארבעים שקלים על כל אחד משלושת הבקבוקים, וזאת לאחר שהמליצה לי דקות ארוכות
עם אחריות צד שלישי וחתימה מהחותנת שלה ושאם לא ארכוש את היין היקר בנוסף לשני הזולים לא אדע טעמו של יין טוב לעולם
או שלפחות העולם כפי שאני מכירה אותו יחרב. יצאתי מהחנות ברווח של שישים שקלים שבער לי בנשמה, הרגשתי רע. נוכלת. שפלה.
אחד מהדברים המרגשים שיש, לדעתי, זה לפתוח בקבוק יין טוב, אבל אם קיבלתי אותו במרמה איך אוכל להתרגש ממנו?
למרות שהמרמה לא היתה מכוונת, למרות שהטעות באה בעקבות פטפוטים בלתי נלאים של זבנית מפוזרת
ולמרות שייתכן מאוד שהבקבוק היה בכלל במבצע ולא נפלה שום טעות,
ידעתי שאני עומדת לשלם על כך, במוקדם או במאוחר, בצורה כזו או אחרת, זה יחזור אלי.
וממש כמו שאני יורדת מהאופנוע ופורקת את שללי, מסתבר שיש חור בדלי. בשקית ז"א.
ואיזה בקבוק אחד ויחיד נשבר מתוך השלושה?
אכן, karma is a bitch.
מהר דאגתי לנקות את השברים מהאספלט, שמא אחד מהם יגרום לתקר בגלגלי האופנועים האחרים
ובעוד מספר חודשים או שעות, שבר של מישהו אחר יגרום לתקר בטוסטוסי שלי.
אז למה קשה לי לספר על שלישיה עם חניבעל לקטר והקוקסינלית?
אולי כי זה היה רע, החוויה הנקודתית עם הקוקסינלית, לא הערב כולו, שהיה מופלא.
מצחיק אותי שכל פעם שאני כותבת ב"וורד" את המילה "קוקסינלית" זה מראה לי שיש לי שגיאת כתיב,
כאילו שאין דבר כזה, כאילו שלדבר כזה אין זכות להתקיים, מי זה בכלל ה"וורד" הזה שהוא מחליט לי מה יש ומה אין? חוצפה.
או שאולי יש לי גרסא ישנה מידי של וורד, כאילו שב 2007 לא היו קוקסינליות.
או שבעצם נכון לכתוב "קוקסינלים" אבל אם הן רוצות שיפנו אליהן בלשון נקבה- אני לפחות אכבד את זה.
ש"וורד" יעשה מה שב"וורד" שלו.
שוב אני מתפזרת...
הקוקס נמצאה בדמות דקת גזרה, בלונדינית ויפה, היא נתנה לנו רשות לקחת אותה למלון שלא הצטיין בניקיון כמו בכל דבר אחר,
הוא הזכיר לי כתבה שעשיתי בזמנו לבלייזר על "דיי-יוז" או בעברית לא הכי צחה: "הזמנת חדרים לפי שעה" בה דיווחתי
בבדיחות הדעת על מלון מעופש בקצה אלנבי, בלי לדמיין שעוד כמה שנים אני עומדת להתאכסן באחד כזה.
כשהתחלנו להתמזמז שלושתנו על המיטה, הסתבר שכל היופי והסדר שנראו כל כך נכונים כלפי חוץ,
הם רק למראה העין, דלף ממנה ריח לא נקי, לא רע, אבל גם לא נקי,
בזכוכית המגדלת של האינטימיות היא נראתה הרבה פחות יפה,
אולי בגלל ההיגיינה, אולי בגלל שכל כמה דקות היא קמה לכיוון התיק המרופט שלה כדי לקחת מנה מהסמים שלא ידענו שהיא עושה לפני שבחרנו בה.
כאילו שהיא צריכה להיות מנותקת לגמרי מהמציאות כדי לסבול את חברתנו.
למרות שהיא הבטיחה מראש, באמונה עצמית שלמה, שהיא אקטיבית לגמרי, לא עזרו השאיבות החזקות של לקטר
ולא המזמוזים שלי, לא היה עם מי לדבר והזין שלה נשאר מדולדל כמו איבר של ילד שהתחלק לאגם קפוא בלפלנד.
בעצם עכשיו, במחשבה לאחור, איך ציפיתי בכלל לעליה כלשהיא במפלס האונות אחרי כמויות הסמים שהיא צרכה או בעצם סוג הסמים...
בראשי הרצתי, טרם הפגישה איתה, את כל הפוזיציות האפשריות במנאז' אה טוואה (כי בצרפתית הכל נשמע יותר סקסי) שכזה, כל כך התרגשתי מהדברים העתידים לבוא, מה רבה היתה האכזבה שכאשר נשכבתי על גבי, לבושה עוד, ולקטר חדר בה מאחור,
היא מייד החלה להתלונן שכואב לה.
היתה לי בעבר התנסות דומה עם אלירן מהכתבה הראשונה בבליזר ובפוסט הזה, לאחר שהתברר ששנינו עוסקים באותו התחום
יצאנו לבלות ערב אחד ופגשנו בקבוע שלו שהיה בזמנו אדם מפורסם מאוד, לא משנה ממש באיזה ענף, אבל מפורסם ע"פ כל קנה מידה ישראלי, הוא הזמין אותנו לדירתו עוד לפני שהבנתי שהוא קבוע של אלירן, ואחרי כמה שוטים של משהו חריף בסלון שלו מצאתי את עצמי לבד.
יצאתי לשיטוט מהיר בדירה המפוארת ומצאתי את שניהם מתגפפים בחדר השינה, האלכוהול טשטש לי את החשיבה הישרה והשבלונית
ולכן במקום להתעצבן על אלירן ועל הפזצטא הארוטית הצטרפתי אליהם מייד, כי הזמינו אותי, וכי חשיבה ישרה מוערכת יתר על המידה.
הזום הבא שאני זוכרת זה שאני שוכבת על גבי, המפורסם, שעד אותו היום לא ידעתי שהוא מעדיף גברים,
יורד לי בהתלהבות תוך כדי שהחבר שלי בועל אותו מאחור.
זה היה מוזר מאוד אבל מדליק ברמות שלא הכרתי עד אז.
לקטר ואני מייד העברנו בינינו מבטים ובהסכמה אילמת שחררנו את הקוקסינלית לדרכה וכנראה הבאנו סוף לסבלה והתחלה מהירה יותר של סבל אצל לקוח לא מרוצה אחר, לא לפני שלקטר העביר לה את האתנן המבוקש, שהסיכוי שבוזבז מייד על מנת סמים נוספת – כמעט וודאי.
לכשהלכה ישבנו בהלם מה כמה דקות ומהר מאוד קפצנו האחד על השנייה והזדיינו בפראות סופנית, כנראה כדי להעביר את הטעם המר שהפאה הבלונדינית והבטחותיה השאירו בנו.
אני עוד בבגדי, מכנסי מופשלות ולקטר שהיה כבר ערום כולו עושה בי כבשלו מאחור, מהר וחזק, בלי משחקים מיותרים ובלי דחיות סיפוק או דחיית הגמירה, בלי נשיקות חיבוקים ורומנטיקה.
שני אנשים שנשארו לוהטים אחרי פנטזיה שהתרסקה.
לאחר השחרור המשותף מיהרנו להתקלח ולשכוח את החור שכוח האל והכביסה ומילאנו את עצמנו בבשר טוב במסעדה נקיה.
ככל שהזמן עובר אני מרגישה שאני פחות ופחות כותבת על הסקס עצמו, פחות מצליחה או בכלל מנסה לספק את יצר המציצנות,
ככה זה, אנשים משתנים, אולי מתבגרים, אבל ככל שטקסט סובב פחות על האקט עצמו ויותר בדברים השוליים הוא בצורה מסוימת
מרגיש לי יותר אינטימי, חשוף.
ואולי המילים שלי כבר לא כל כך תקפות לפורום של סקס, כי כבר יש יותר זיוני שכל מאשר זיונים בפועל בכתיבה את החוויות שלי,
ואני מתנצלת בפני מי שאיבד עניין.
אבל-
“Better to write for yourself and have no public than to write for the public and have no self.”
~ Cyril Connolly
באהבה רבה
שלכם
מירב.
זונה מאושרת2011-08-12 01:11:48
... זה למשל תירוץ קביל לא להופיע בארץ
