לאחרונה התכתבתי בפרטי עם אדבוקאט בכמה עניינים.
אחד הנושאים שעלו על הפרק היה ליאונה מחמיצת הפנים מברזילי 9.
זהו איזור ארור מבחינת סכויי מציאת חנייה, ואתמול כשהגעתי לאיזור, אמרתי לעצמי שאם האלה מזלית תאיר לי פנים ואמצא חנייה כבר בסיבוב החיפוש הראשון, אבדוק מה קורה מאחורי הוילון בחנות הידועה.
עוד לא הספקתי לגמור את ההרהור ומימיני פסי כחול לבן פותחים לי פתח של תקווה בין שתי מכוניות. חיש קל השתחלתי, האיזי פארק הופעל ופסעתי קלות את מרחק 40 המטרים עד לוילון ההפתעות.
בעודי מחשב את טקטיקת ה-U - turn שאנקוט בה אם אתקל בפרצוף המצמית ומזרה האימים, הסטתי באחת את הוילון וחדרתי מהחוץ אל הבפנוכו.
ליאונה רכנה באותו הרגע אל השולחן, לבושה שמלה שחורה קלילה וסקסית שחשפה כמעט במלואם את שדיה הכבדים והמלאים. ה-fun bags שחלקנו כל כך אוהב. יצירת המופת של הטבע.
להפתעתי הרבה לא היו שום סימני חמיצות באיזור שבין המצח שלה לסנטרה. איני בטוח, בשל ראשוניות המפגש, אך יתכן ואף נמתחה עווית קלה, שיש אשר יפרשוה כתחילתו של חיוך.
"תרצה לקבל פרטים?" היא שאלה. כמובן, הרי לשם כך הגעתי, הנהנתי.
"120 למופע סטריפטיז והרפייה" אמרה. "וחוץ מזה?" שאלתי.
לא נעניתי, אך נלקחתי אחר כבוד לחדר הפנימי עם הספה הדו מושבית המפורסמת.
בחדר היא כבר הוסיפה שסקס יעלה 170 ש"ח.
נוכח האנרגיה החיובית, בחרתי באופציה המורכבת.
כתבתי כבר בעבר שאני משוכנע שזוהי "ילנה" האבודה, שעבדה באיזור התחנה המרכזית החדשה ברחוב הקונגרס באמצע שנות ה90.
הייתי אז לקוח נלהב וסגדתי לשדיה המופלאים שאז גם זכו לסוג של ניצוץ אלוהי והיו מושלמים.
אין לי ספק קל שבקלים שזוהי אכן ילנה האבודה ועל כך בהמשך.
התפשטתי וילנה חזרה לחדר והחלה במופע הסטריפטיז המלאכותי והדבילי שאין לי מושג על מי הוא עובד.
בחרתי שלא להסתכל על שדיה, אלא רק עמוק לתוך עיניה בחיוך משועשע. האמת שהייתי משועמם רצח מהמופע ופרצתי בצחוק.
היא התחברה לראש שלי וחייכה. הבינה שחבל לבזבז הזמן על תרשים זרימה שמתוכנן לקווי מתאר נפשיים של תיכוניסט מגודל, אך בוודאי שלא לשועל קרבות ותיק שכמוני.
צמצמה את טווח המטר ועשרים שהפרידו ביננו והחלה במזמוז אירוטי.
"בלי נשיקות" אמרה לי לפתע בתקיפות.
נבהלתי ושאלתי למה.
"כי ככה אמרתי מההתחלה", אמרה לי השקרנית.
ובכל זאת היו נשיקות במעמד צד אחד, תוך שהיא מנשקת חלקים נכבדים מגופי ולבסוף הגיעה לאיזור ממנו בקעו בעבר לא מעט גאנרים קטנטנים.
חליפת המנע הולבשה והיא עברה לירידה ממושכת ואיטית ומענגת. שום שיניים, רק שפתיים ולשון. זה היה נחמד, אך אופי המקום בצרוף עם האופי כבד הגמירה שלי, גרמו לי להבין שעלי להאיץ את התהליך.
עברנו לסקס בדוגי עמידה כשהיא על נעלי העקב שלה בלבד. גופה חלק ונעים למגע ושדיה המטלטלים בכבדות ונושקים זה לזה הסעירו אותי. עדיין, זה לא הספיק ולאחר כמה דקות עברנו לדוגי ברכיים על הספה עצמה.
שוב כמה דקות והגמירה המיוחלת רחוקה.
בהיותי מודע לאופי הבעייתי של ליאונה ולקוצר הרוח שלה, התחלתי להיות מודאג והדבר אף ריפה את זקפתי במעט.
דווקא כאן היא זרמה ודבר מכל הדברים שהושמעו כלפיה בעבר לא עלה. להיפך. היא היתה סבלנית כמו מאהבת שרוצה לרצות ולפנק.
עברנו למסיונרית, אך החום החיצוני שגבר על מאמצי המזגן, איים לגרום להתפרצות של תכולת נקבוביות הזיעה שלי. רק מעצם המחשבה שאני עומד לנטוף עליה, התמלאתי זיעה.
ביקשתי להפסיק, ולעבור לפעילות ידנית. היא זרמה איתי התיישבה על הספה כשאני עומד מולה והחלה לאונן לי בעדינות רבה ומגרה.
תו"כ שאלה האם איני מעוניין לזיין את שדיה. אמרתי שלא ושתמשיך כך, כי אני מאוד מגורה ונהנה. חלפו מספר שניות נוספות ופרקתי מטען מכובד למדי על חזה.
היא חייכה אלי בסיפוק, נגבה עצמה ושאלה אם ארצה כוס מים.
ניגבתי עצמי עם מספר מגבונים לחים וחזרתי למצב צבירה שיאפשר לי תנועה ברחוב.
כשחזרה עם כוס המים וכשהרגשתי שבשלו התנאים לסמול טוק, שאלתי אותה שוב באשר למידת זכרוני אותה כילנה מלפני 15 שנים.
לא, זה לא יכול להיות אמרה לי, אני רק 10 שנים בארץ. ובכל זאת התעקשתי ושאלתי אותה על המקום שבו עבדה ושוב שאלתי אותה על הסופר הרוסי שעליו שוחחנו. נימת סקרנות קימטה קלות את מצחה והיא שאלה על איזה סופר אני מדבר.
"גוגול, ניקולאי גוגול" אמרתי וכאן היא נחשפה לדעתי. כי איזה סיכוי ישנו בעולם ששתי נשים כל כך דומות זו לזו, בעלות אותו חזה מפואר בדיוק, שאוהבות מאוד מותגי יוקרה בעיקר בכל הקשור לחזיות עילית ששוות מאות דולרים יתקנו אותי ויגידו לי "גגול, לא גוגול קוראים לו"?
כשאמרתי לה שהיא כבר תיקנה אותי בענין הזה לפני 15 שנים היא חייכה במבוכה.
לסיכום - אין לי מושג מה היא עושה בחור הזה ומהן נסיבות החיים שהביאוה לשם. בחלוף כל כך הרבה שנים, היא עדיין נראית מליון דולר.
סיפור עצוב וכאוב.
לצערי, לא אני אהיה האביר על הסוס הלבן שיושיע אותה.
