כנראה שבסוף הכל מסתכם בטעם אישי וכימיה.
טעמתי ודגמתי היום את הילדה.
תיאום קליל, הגעה נינוחה. כנראה שאני הייתי יותר בלחץ ממנה, מעניין השכנים והסביבה. מסתבר שגרה בדירה שבה היא מארחת.
ביישנית ונבוכה, הטייץ ועליונית מנומרים. פנתרה אמיתית. נראית כאחת שלא ממש שלמה וסגורה עם עניין האירוח. מה שבאופן אופטימלי עזר לי לעבור ולנהל את המפגש.
שיחה קלילה, התפשטות מהירה. אפילו מהירה מדי, מצידה. התחילה בחילוץ החזה מהחזייה (מדהימים. רכים, נעימים וטעימים).
התעקשה על להשאיר את הגופיה השחורה על הבטן. מאוחר יותר הבנתי למה.
התחילה לפשוט את החוטיני, החזקתי אותה והחזרתי. אמרתי לה שלא ממהר ורוצה בקצב שלי.
התענגתי על הרגליים החלקות והתחת הקטנטן. בכלל, היא מיניאטורית. במיוחד בשבילי, בגודלי וגובהי - מה שגרם לי עונג מאוחר יותר.
אחרי כמה דקות של חקר הגוף שלה להנאתי ("מרגישים שאתה אוהב לגעת ולהרגיש"), עברנו למציצה לבושה. עשתה עבודה טובה בהחלט, במיוחד עבורי שאלרגי למציצות לבושות.
לפי סימן שלי, עברה לרכוב עליי. קטנטונת וקופצנית. התחילה לאט ולפי הבעות הפנים עם סבל לא מועט. עצרתי אותה והאטתי את הקצב, בתוספת תנועות אגן קטנטנות. שיפר אצלה את המצב ואת מדד ההנאה וההנעה.
בזמני הפנוי, הפכתי אותה לדוגי מול הראי הענק שיש בחדר, מול המיטה. אז גם הכנסתי ידיים מתחת לגופייה שעל הבטן והרגשתי סימני דיאטה. כנראה שזה מה שהיא מנסה להסתיר - בטן לא חלקה. אבל לא ממש מורגש, בקונספט הכולל.
אחרי עוד כמה פימפומים הפכתי אותה והרמתי אותה באוויר. השחלתי והברגתי אותה, והתחלתי להקפיץ. אולי גמרה ואולי גמרה רק בי"ס למשחק, אבל עשתה קולות של עונג. "עכשיו התעוררתי סופית".
לסיכום - יאמי. קטנטנה קומפקטית, שעם הכוונה וניהול נכון שלה, אפשר להוציא ממנה יותר ממה שהיא מוכנה לתת מראש.
)