זכיתי לאסוף אותה פעם נוספת.
יוצא מהבית באחת עשרה בלילה ושם פעמי להר-ציון. התחנה מול בנק לאומי עמדה שוממה. העברתי את הזמן בסיבוב ברחוב הקוקסי, אבל מהר עזבתי את המתחם. לא ברור לי למה, אבל אותי הן דוחות. כמה סיבובים על הר-ציון, ופתאום....נטלי המתוקה מחייכת אלי
מהתחנה.
אין לי מושג, אבל ראיתי אותה עירומה בתחנה, למרות שהייתה לבושה לגמרי 
הכנסתי אותה לרכב והפלגתי איתה למיסתור. ללא מילים הורידה את בגדיה
וחיכתה כמו פסל. הבנתי שיש שידור חוזר מפעם קודמת ולקחתי פיקוד.
נגיסה בשני הקרמבואים והופ אני צולל לפרפה השוקולד, שלאט לאט
הפך לשוקולטה מהבילה. הילדה החלה לרטוט כמעה ואפילו חיבקה
אותי. פרצי צחוק לא מובנים שלה גרמו לי לחייך ולחדור חזק
לתוך האיבר הצר והרטוב שלה. התחילה לגנוח, אבל לא
יכולתי להחזיק יותר וציפיתי לה את עוגת השוקולד
האחורית בקרם וניל חם ודביק. איזה ניגודיות.
מת על זה, מת עליה, מת על אשתי שהולכת
לישון מוקדם, מת על שר הפנים והשר
לקליטת העלייה, שהביא את העלייה המחרמנת
הזו לארץ והכי אני מת על שאולי...
בברכת "חייבים לזיין אפרו ישראלית"
ק.
