בקטוקר היקר.
ראשית אני מודה לך על הפוסט, העצות והמילים המעודדות.
חזק ואמץ איש יקר.
וכמובן גם לחברים היקרים: סופר לאגר, ותיקק, ומלח פלפל, מודה לכם מעומק הלב.
עידכון:
מי אני ומה אני שאנסה להבין סדרי עולם, ולקרוא תיגר על מהלכי העולם וטבעיו, אני בסך הכל מנסה להגיע לדבר שהאנושות כולה נכספת להגיע, כל איש ואישה, מכל נתיבי העולם הזה, דתיים חילוניים ו אתאיסטים, כל פיפס במהלך חייהם זה למען המטרה הזו, והם רוצים דבר אחד:
שלוות הנפש.
אנחנו יוצרים חברויות, נלחמים, מתחתנים, עובדים, נלחמים בשדים הפנימיים, בפחדים הפנימיים ברצונות ובתאוות, ואנחנו מדמיינים בראש, אי אילו סיטואציות, אייך למה כמה ומתי, כי אנחנו מקווים שבסוף נשיג שלוות הנפש.
וגם אני לא יוצא דופן, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, ובתכלס ללכת לזונות זה לא אני, אין בזה עתיד, כי בכל היבט שתבחן את זה, לא מבחינה אבולוציונית(מדעית) ולא מבחינה אישית ערכית ועתידית, ללכת לזונות זה סיפוק מהיר וזמני, לבעיה קבועה שלא תיעלם בעצמה.
כמו לאכול ג'אנק פוד, ולהאמין שזה בריא, כן בטווח הקצר זה משתלם, זול טעים ומשביע.
אבל מה יקרה לגוף שלך בעתיד הרחוק, יסבול ויתבלה.
לא אשקר שאני רוצה ללכת לזונה, אני מתאווה לזה ביותר, ואני נמשך לזה מאוד, אבל אני יודע שזו אשליה, וזה רק יהרוס אותי יותר.
ומעל הכל, אני מפחד מההרגשה הפנימית של אחרי.
מאז שהפסקתי היתרונות הן קודם כל כלכלים
מנטלים , שאני מביט בעצמי פנימה, ומנסה לתקן את עצמי, מדיבור מיותר עד להתנהגות בלתי הולמת.
פחות לכעוס, ופחות להתווכח על שטויות.
אני מרגיש בוגר יותר.
מבחינה פיזית, יש לי יותר חשק להתאמן, ואני משתדל לנצל את הזמן הפנוי בצורה יעילה יותר.
כולנו, גברים ונשים מכורים למוות הקטן(גמירה), ל3 4 5 שניות של הנאה, כל המרדף הזה לכמה שניות מענגות, וזה לא נגמר, זה פשוט מתחיל מחדש.
ואני מאחל לכולם אורגזמות נוןסטופ, אבל עם מישהי שאתם אוהבים, כמו שכתב שלמה המלך
(שהבין בנשים כמעט כמו רבנו רוני)
בשיר השירים:
"מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים"
בברכה, והרבה אהבה חברים, רק אהבה תביא אהבה.
:-)
נ.ב
כתבתי את זה שלשום, כי ראיתי את התגובות החדשות, אחרי 3 שבועות שלא הייתי כאן.
הבטחתי לא ללכת במשך חודש מה25 ל7 עד ל25 ל8, אז טכנית הצלחתי.
בתכלס, אתמול נפלתי והלכתי לאירה.
אתמול התחיל במחשבות שבאו והלכו, בכאבי אשכים(כי צפיתי בפורנו כמו דביל גמור), ופשוט לא יכולתי להתרכז בעבודה, ניסיתי, הלכתי, דיברתי, בזמן הפנוי שהיה לי הלכתי וטיילתי, נכנסתי לשיחות מענינות, ובראש ובלב, יושב השטן, ומנגן, ואני לא רוצה, אבל הניגון נמשך כשהגעתי הביתה, נכנסתי לכאן, ישר למדור תמונות, וחיפשתי מישהי, כל מה שרציתי היה תפוס.
ואז משום מקום, חבר הגיע אלי, ואמרתי לו שאני הולך לתת בראש, והוא אמר לי אל תעשה את זה, אל תיהיה אפס, תתגבר, והוא ישב איתי שעתיים, שאני עם פרצוף מעפן וחמוץ, מת שילך, אבל מצד שני רוצה שישאר, עד שהתחלתי לנמנם, והוא אמר לי תנוח, תרגע.
ישנתי שעה, וקמתי ב8 וחצי בערב, וההרגשה עדיין שם.
אחרי כמה דקות, החלטתי ללכת, עיינתי התקשרתי, וכל הבנות היו תפוסות, רק אירה עבדה, טסתי לבת ים, כשאני מייחל שמשהו יעצור אותי, ואלוהים נתן לי בקטנות, לקחתי את המחלף הלא נכון, הסתבכתי בפקקים, הגעתי לדירה לא היה לי מזומן, הלכתי לחפש כספומט שוב פקקים ולחץ, אבל אני דלוק וחסר שכל, כי כבר שיכנעתי את עצמי שהנה מגע נעים בהישג יד, אינטימיות שכה חסרה לי במרחק של דקות בודדות.
*נאנח*
כלום לא עזר.
אפילו כשהפקידה מנסה לחזור אלי, והטלפון שלי חוסם שיחות פרטיות, ואני מתייבש מחוץ לדירה, עד ששמתי לב שהפקידה התקשרה 4 פעמים, ונחסמה.
כולי לחוץ ואמרתי לעצמי שבטח עכשיו, קיבלתי באן מהתאגיד, התקשרתי, והיא בצורה קצת כעוסה, למה אתה מנתק אותי?
"לא ניתקתי, הטלפון חסם שיחות פרטיות, אני פה..."
פקידה:"טוב תעלה, קומה 1, דירה 7"
נכנס כאילו זו הפעם הראשונה, פנים נחמדות, אבל לא ענין אותי, רק לחוות את זה ולעוף משם, שמתי 500, התחלתי באקט,גמירה אחת, מקלחת, דיברנו 15 דקות, צחקנו ואז רמזתי שנמשיך, גמירה 2, התלבשתי, ועפתי משם אחרי 35 דקות, בדלת נישקה אותי בחמימות, ונתתי לה גם חיבוק קטן, והיא אומרת לי בכנות:
"you are good man"
אמרתי לה גוד נייט, ובמדרגות סיננתי לעצמי"בחור טוב? מה זה עוזר לי בכלל."
ברכב רציתי לבכות, אבל לא יכולתי.
הבטחה לעצמי: להיות חזק יותר, לא לדאוג, ולהיות סבבה.
