..."וכאשר
יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ"...
בראשית דבריי אינני שופט איש על מעשיו גם לא את מי שמחק את הפוסט: 'על
משכבי בלילות'...
אני אף מאחל לו הרבה בריאות, אריכות ימים, והרבה שנות "ותק"
בפורום.
כמובן שאני אכתוב את הפוסט שוב ! ומעז יצא מתוק !!!
האדמיניסטרטור הצדיק שלנו שוקל להוציא את הפוסט לאור כספר.
לכל אורך חיי האמנתי שהדרך לליבם של בני אדם היא לדבר איתם בשפתם,
ובגובה העיניים.
לגעת באנשים היכן שבאמת כואב להם. זו אחת הסיבות שהפסקתי את הטיפול
הפסיכולוגי שלי.
משום שהבנתי שהפסיכולוג לעולם לא יוכל להבין מהיכן נובע כאבי, משום
שמעולם לא צעד בדרכי.
לכן החלטתי לכתוב את הפוסט :'על משכבי בלילות' ולספר בפוסט את כל
התהליך הקשה שעברתי.
מצעירותי בתחילת התמכרותי ועד עצם היום הזה.
במילותיי אני משדר עוצמה, אך אני אדם פצוע רגשית, וכל בוקר מדמם באיבריי
הפנימיים.
אין יום בו אני לא סובל ממעשים וזיכרונות שעשיתי בעברי, או על מעשים
שאני עושה בהווה.
בני אדם לא שוכחים שני דברים בחיים: רוע וטוב.
*כאשר מישהו עשה להם משהו רע, או כאשר הם עשו למישהו רע.
*כאשר מישהו עשה עבורם משהו טוב, או כאשר הם עשו עבור מישהו משהו טוב.
אבל בין שני המקרים מבדילה תהום עמוקה.
הגעתי אל הפורום הקדוש לפני יותר משנתיים, בפורום היו 12.500 חברים
רשומים.(כיום 22.100)
הבודדים שכתבו כאן בתחילת דרכי באופן יום יומי היו: "החפוז
המכני" "פינוקיו" "אשי" ו"איצטגנין"
העמוד בבמה המרכזית היה מתחלף אחת ל-15 ימים (כעת אחת ליומיים שלושה).
בבמה המרכזית היו באון ליין בין 20-40 חברים בממוצע בכל רגע נתון(כעת
בין 80 ל 120).
כבר בהתחלה התאהבתי בפורום, ועשיתי ככל יכולתי להעיר ולהאיר את המקום
הזה.
תמיד כתבתי לאדמין עוד בתחילת דרכי בפורום:
לפתוח את הפורום לחברים חדשים.
לתת לכל אחד לכתוב את כל אשר על ליבו.
להפסיק את האלימות המילולית בפורום.
אני חושב שכולנו רואים את התוצאות בכל יום ויום החברים החדשים העירו
והאירו את הפורום.
כל עוד אני נמצא בפורום אני לא אתן לאיש להחזיר אותנו לאחור.
כמובן שאיש אינו מזלזל בחברים הוותיקים בפורום, כבודם במקומו מונח. וכבודם
ישמר לנצח.
האדמיניסטרטור שלנו בתחילת דרכי לא חיבב אותי ואף חשד בי, רוב החברים
בפורום חשדו בי.
אך עם הזמן כמו כל שלב במהלך חיי: הצדק והאמת תמיד נצחו. והאדמין סומך
ובוטח בי בכל צעדיי.
אני אוהב ומכבד כל אדם כל איש וכל אישה. ואני אעזור ואסייע לכל אדם
בכל דבר בו אוכל לסייע לו.
יש לי הרבה זמן פנוי, אני לא עובד קשה, יש לי עודף און, ומעט הון. והפורום
עבורי הוא המקום הנכון.
אני עושה הכל באהבה, לא מקבל שכר, ולא טובות הנאה בהיותי עוזר לאדמין בפורום.
נהפוך הוא !
אני מסייע לאדמין ללא שום תמורה באישור ואיחוד הודעות, סידור הפורום
ומענה בפרטי לכל שאלה.
מעולם לא שכבתי עם זונה פרטית, או זונה מהתאגידים ומכל הסוגים הקיימים
ללא תשלום.
מלבד סווטה בולעת החרבות שהייתה מאוהבת בי קשות (עשתה לי הנחה 50%
זיין מתמיד).
אני נכנס יותר מ 10 פעמים ביממה לפורום לאשר ולאחד דיווחים, ולבדוק
שהכל בסדר.
אני עושה זאת ללא רעשי רקע מיותרים, בשקט, ובלי התלהמות ואלימות
מיותרת.
עניתי עד כה לעשרות אלפי הודעות ! מבקשות למספרי טלפון של זונות, עזרה
בשאלות אישיות.
ועד בקשות שונות ומשונות. לא קיים אפילו חבר פורום אחד שלא קיבל ממני
תשובה לשאלתו.
אני מסייע באופן אישי לעשרות חברים צעירים בפורום.(לא בזונות אלא
בעזיבת עולם הזנות).
אחד החברים הצעירים אותו אני מלווה בשנה וחצי האחרונות יישא את בת זוגו לאישה
בעוד חודשיים.
הבטחתי שאני אגיע לחתונתו ואני אגיע.
אני אמשיך לכתוב ולעזור בפורום כל עוד אתם רוצים אותי כאן. (וכמובן
האדמיניסטרטור).
ביום שתרגישו שמיציתי אני אקום ואלך. אני לעולם לא נאחז בקרנות המזבח.
תודה לכם על שאתם קוראים את שאני כותב כאן.
תודה לכם על המילים החמות על התמיכה והאהבה הנדירה.
תודה לאדמיניסטרטור על האמון והתמיכה.
תודה גם לזונות שבלעדיהן אצטרך לכתוב רק על קיום מצוות.
