כבר הוכח לא פעם שבתחום הזה - ההיגיון הזה (לשלם יותר ולקבל יותר) פשוט לא קיים. וזה לא רק בתחום הזה: אתה יכול ללכת למסעדת יוקרה ולהזמין מנה לא מאוד יקרה ולא מאוד טעימה, והחשבון יהיה מעל 100 ש"ח. לעומת זאת, אתה יכול לתקוע שווארמה בלאפה עם שתיה שתעלה לך 40 שקל - ותהיה שבע כל היום.
ובתחום שלנו: הדוגמה הכי טובה ואקטואלית היא מאיה שזכתה פה לתשבחות, והתבררה כמכוערת עם גוף סביר (חזה בשלבי נפילה) שמוצצת גרוע. [/QUOTE]
שוב שאלת הביצה והתרנגולות. מזכיר לי נישכחות בפורום הזה מימים שעוד טרם הופעת.
ב40 שקל, אפשר לקנות חצי קילו עוף פרגיות, כמה תפוחי אדמה, וירקות לסלט + קמח להרבה מאוד לאפות ולהכין מנה הרבה יותר טובה מכל דוכן שווארמה. אז אם אתה אקסקלוסיבית בקטע של לחסוך, אל תלך למסעדות.
אפרופו: מסעדות סביב 100 ש"ח אינן יוקרה. תכפיל בארבע בערך. שם זה מתחיל למנה. למה כן ללכת למסעדת יוקרה? כישרון להכין מנות ייחודיות שלא תמיד ניתן להשיג במקומות אחרים. ומסעדת יוקרה בחיים לא תוכל לרדת למחיר של שאוורמיה כי המוצרים, ושכר לעובדים מקצועיים , ציוד, דקורציה, ועוד דברים הם הרבה יותר יקרים. מילה של רימינג. ארבע שנים מחיי למדתי את השיט הזה באקדמיה , ועוד כמה שנים גם התעסקתי עם זה בעברי.
כנ"ל לגבי הצדיקות. בניגוד למה שחושבות הפמינאציות לגבינו, אני דווקא בדעה שלרובן יש מספיק שכל בקודקוד על מנת לקחת שיקולים כלכליים להטיב את מצבן באופן האופטימלי. לכן לא הרבה מהן רוצות להגיע לישראל, לעבור ווג'ראס בנתב"ג , רק בשביל 200 ש"ח לשעה, כשהן יכולות להשיג הרבה יותר קל"ב באירופה וגם לחזור הביתה לסופ"שים או ימי מחזור. המחירים הנמוכים הם בדרך כלל יחידות סגולה בעלות אזרחות/תושבות קבע ובדרך כלל מבוגרות יותר.
הבעיה עם מיקוח חזק מדי מזכיר לי את ההתנהלות של יבואנים ישראלים מול יצרנים מסין. אצל הסינים לא נהוג להגיד לא, לכן בכל פעם שאתה דופק אותם במחיר, הסחורה שתקבל תראה בהתאם. אין הרבה פראיירים. צדיקה שתאלץ לרדת לרמת 300 ש"ח לשעה תוריד גם את השירות בהתאם ולא תחזור הנה. קחו זאת בחשבון.