מורכבות קללת קייב
1מבקש לשתף בחוויותיי בקייב.....
אקדים ואכתוב: קראתי היטב את כלל הדיווחים על העיר. קראתי את אזהרותיהם של רוני ושל קופיקו, קראתי את חוויותיהם של אחרים ועוד ועוד.
אני דובר רוסית. באמצע שנות הארבעים לחיי. בעברי עבדתי שנים מספר במדינות חבר העמים. אוהב, מעריך, מכיר ומוקיר נשים רוסיות.
הנשים הרוסיות.... אומר זאת כך: לעניות דעתי (ולמרות שעניין הטעם הוא סובייקטיבי) הנשים הרוסיות הן - הן הדבר האמיתי ההוא שנוצר בגן העדן. כל השאר הינן תרכובות משנה מסובכות יותר או פחות של הדבר האמיתי ההוא.
היופי. המודעות העצמית והמודעות לזולתן הגברי. הטיפוח. תודעת השירות. הרצון להיות לצד הגבר ולגרום לו לתחושת סיפוק (הדבר הדדי, כמובן, אך בהנחה שהבר מקיים את חלקו המצופה מצידו), המודעות המינית, הסקסיות הקיימת כמעט בכל אישה ממוצא רוסי - כל זאת ועוד, הופכות את האישה הרוסית ל"גזע עליון" מבחינתי....
עכשיו.... כאחד המכיר ומוקיר את האישה הרוסית, הנשוי מזה כ-20 שנים לישראלית בת פולניה, הבנתי שבמקביל להיות האדם בן חלוף, מוטב לנצל את החיים, לעשות כמה שיותר חיים, כי באמת ובתמים - מי יודע מה יהיה מחר.
עם כל המטען העודף הנ"ל יצאתי לקייב...
מה אומר ומה אכתוב....?
לא אחזור על כל מה שנכתב על קייב - נשים, מחירים, מועדונים, ביצועים, ציפיות...
כן אכתוב על מה שכונה על ידי רוני "קללת קייב" - והפך אצלי למציאות חיים.
אני אוהב נשים. אוהב להתאהב בנשים. אוהב את הטקס שבנשיקות עמן, בליטוף, ברפרוף, בהתרגשות ממתנה משמחת, מבישום עדין ונעים, מציפורניים מטופחות, מלק משוח, מהתכרבלות חתולית זו בחיק זה..... אני אוהב נשים.
יותר משאני אוהב זונות, אני אוהב נשים.... תמיד תהיה נפשי חפצה בקשר עם אישה אמיתית אשר אינה זונה מאשר עם זונה אמיתית - גם אם היא אישה....
וכך קרה בקייב....
פגשתי שתי נשים אמיתיות (בשני ביקורים שונים). נשים אלגנטיות, מטופחות, מנומסות, מחונכות, משכילות, מצחיקות, סקסיות, נעימות, נשות שיחה, נשות שתיה, נשות תרבות.
ביליתי איתן, פלירטטתי איתן, אהבתי אותן והן אהבו אותי בחזרה, יצאנו למופעי תרבות משותפים, למסעדות משותפות, שמענו מוסיקה, קראנו ספרים, ביקרנו באתרים מרתקים ועשינו אהבה.... אהבה עד בלי די.... אהבה ללא תנאי.
וכאם החלה הקללה לחדור עמוק לנשמתי.... האהבה עד בלי די, האהבה ללא תנאי - באה ללא כל כאב ראש, ללא כל התנייה, ללא כל דופי. פשוט כך. טהור, ותמים, ויפה ונעים והדדי. קשר אמיתי בין גבר לבין אישה.
שבתי לארץ בגופי, אך אינני כאן....
יש לי אישה (שאותה אני אוהב, אגב, במושגי גבר - אישה ישראלית...), יש לי 3 ילדים מקסימים ויש לי משרד גדול השייך לי בתחום עיסוקי.
מכיוון שאני עוסק, בתחום התמחותי, בסוגיית המוות לא פעם, אני מוצא את עצמי עוסק בשאלה: בשביל הפורמאט הנוכחי הגעתי לעולם והגעתי עד הלום....? הקשר הנוכחי הוא זה שיהיה עד לשארית חיי....?
והסוגייה מורכבת.... התשובה הקלה והנעימה מצויה במרחק של שעתיים וקצת טיסה מכאן.... אך החיים האמיתיים, לכאורה, הם כאן.... לפחות עוד קצת... לפחות עד שכולם יהיו בגירים.... ואולי אחר כך יהיה כבר מאורח מדי...? אהיה כבר מבוגר מדי? נטוע כאן מדי...?
בקיצור, חברי פורום יקרים, מצאתי את עצמי רוצה לנסות ולשתף במורכבות שהפכה להיות "קללת קייב" מבחינתי....
התובנה שיש נשים אחרות.... בעלות נשיות אחרת....
שיש חיי זוגיות אחרים.... שאפשר לחוש אחרת.... שיכול ומסלול החיים איננו כה חד מימדי וחד כיווני....
מצד אחד - הלוואי שלא הייתי נחשף לכל זה... שלא הייתי במערבולת החושים, התחושות והמחשבות אשר בה אני מצוי.
מצד שני - אז מה? כך היו עוברים חולפים להם החיים....? בלי להכיר את פרי גן העדן הזה....?
אני בטוח, אגב, שכל אחד חווה את הדברים באופן אישי אחר. מושפע באופן אחר. נהנה באופן אחר. אוהב דברים המתאימים לו.
לי - לעצמי - לנשמתי - קייב על נשותיה המדהימות נכנסה עמוק לבלבלת אמצע החיים.... ואין הדבר פשוט מבחינתי...
לכן, לא אזהיר איש - מכיוון שאני חושב שכל אחד יושפע מכך אחרת וייקח את זה אחרת. לא אעודד איש - מכיוון שהדבר נעשה (ובצדק...) על ידי חברים רבים כל כך.
רק אבקש לשתף במורכבות אשר נגרמה לי - באופן אישי - מ"קללת" (או שמא ברכת...) קייב.
ומיש שקרא את ההודעה עד לתומה - תודה על ההשקעה ועל השיתוף : )